في خضم زيارة الوفد العربي-اليهودي الى مقاطعة جنوب تيرول في شمال ايطاليا، عقدنا مؤتمرًا صحفيًا مع رئيس حكومة المقاطعة، وفيما يلي مقاطع من مداخلتي بالمؤتمر:

במסגרת ביקור המשלחת הערבית-יהודית במחוז דרום טירול, קיימנו מסיבת עיתונאים יחד עם נשיא המחוז. להלן קטעים מדבריי במסיבת העיתונאים:


אהבו: 6. הגיבו: 1. שיתפו: 0.
{% trans 'Tags' %}:

לא יכולתי לפספס את החגיגות של בני עקיבא, ועל הדרך גיליתי את השם החדש והמיוחד של בוגרי שבט הרא״ה- דורות! 90 שנה לתנועה כה צעירה, והעתיד עוד לפניה.

חג ארגון שמח בני עקיבא, הידד במעלה.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 954. הגיבו: 61. שיתפו: 24.
{% trans 'Tags' %}:

נתניהו מודיע שהוא יפגש מחר עם כחלון וינסה לשכנע אותו לא להפיל ממשלת ימין. אז הנה עוד סיבה למה ממש דחוף להפיל את ממשלת הימין הזאת. תראו מה היא עושה בשביל האינטרס של בנט, ליצמן והרבנים הכי קיצוניים.

כמה פעמים התחרפנתןם כששמעתןם על הפרדה באקדמיה אבל אז אמרו לכןם שאין ברירה, הכי חשוב זה לשלב חרדים בעבודה ובלימודים וזה מחיר קטן לשלם: אז מרצות לא תוכלנה ללמד גברים, ותלמידות לא תוכלנה להכנס לספריה חצי שבוע ולא ילמדו אותם אנטומיה או על שוויון. אין מה לעשות, בלי זה, החרדים לא יבואו העיקר השילוב. מלא פעמים אמרו, נכון? אז שיקרו.

אתמול ב"הארץ" הביא אור קשתי מחקר חדש שמראה שהמועצה להשכלה גבוהה עשתה סקר מוטה ושקרני בשביך שיצא ממנו שחרדים לא מוכנים ללמוד בלי הפרדה. אז מסתבר שרובם דווקא ממש מוכנים.

מי שלא מוכנים הם הרבנים שלהם שמרגישים - בצדק - שהציבור שלהם בורחת ובורח להם משליטה. אז הם רודפים אחריהם, ודורשים הפרדה וכללי "צניעות", הדרה ובורות באקדמיה. הם יודעים שהם כבר לא יכולים לעצור את הציבור שלהם מללכת לאקדמיה, אז הם דואגים שהאקדמיה לא תלמד אותם, חלילה, משהו שהרבנים לא היו מלמדים אותם.

אני לגמרי יכולה להבין לליבם של הרבנים. הם מאבדים את הציבור שלהם, שהולכת והולך ונעשה יותר ויותר מודרני ומעורב בחיי החברה והמדינה, ופחות ופחות מציית למה שהם אומרים לה ולו. הציבור הירדית מצביעה ברגליים. אבל אני לא מוכנה לקבל מוסדות מדינה שמעוותים ומשקרים בשירותם של רבנים ופוליטיקאים וכופים הדרה והפרדה על מי שבאות ובאים אליהם לקבל את ההיפך הגמור מזה. זה מה שעשתה כאן המל"ג. והיא צריכה להתנצל ולדרוש לבטל את כל המסלולים הנפרדים באקדמיה.

אבל מי שהכי אחראי לכפיה הנוראה הזאת הם הפוליטיקאים שמכפיפים את מוסדות המדינה לטובת האינטרסים המגזריים והכוחניים שלהם ובדרך רומסים ציבור ענק. זה מה שעושה בנט, זה מה שעושה שקד וזה מה שעושה ליצמן.

הם עושים את זה גם בצה"ל, בשירות הציבורי ובמרחב הציבורי שלנו. הם לא מייצגים את הציבור החרדי והם לא משלבים אותו. הם רודפים אותןם לטובת הכח האישי שלהם, ושל כמה רבנים שלהם. הם חייבים ללכת.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 226. הגיבו: 36. שיתפו: 37.
{% trans 'Tags' %}:

שבוע טוב ובשורות טובות.
כולם צועקים "תחזיקו אותי", אבל אני מקווה שההיגיון ינצח.
זוהי ממשלת ימין יציבה וטובה שיכולה לסיים את הקדנציה עד סופה.
אנחנו לא מעוניינים ללכת לבחירות, אבל חשוב שיבינו כולם: הליכוד היא המפלגה האחרונה שצריכה לחשוש מהן.
ראשי סיעות הקואליציה חייבים להבין שיש לנו אתגרים חשובים לעסוק בהם לטובת מדינת ישראל ומוטב שעינינו יהיו נשואות אליהם ולא לקלפיות.


אהבו: 1,111. הגיבו: 519. שיתפו: 51.
{% trans 'Tags' %}:

עברית ⬇️

انتهى قبل قليل اللقاء الذي جمعني بالرئيس الإيرلندي مايكل دي هيغينز.
تناولنا خلال اللقاء عدّة قضايا تتعلّق بنا كأقليّة فلسطينيّة داخل إسرائيل.
ولقد سررت جدًا من المعرفة الكبيرة لدى الرئيس هيغينز حول ما يدور في بلادنا، فتناولنا موضوع "قانون القوميّة" الذي سنّته حكومة اليمين، وأسهبتُ حول أبعاده الخطيرة علينا وعلى أي طرح لحل سياسي في المنطقة. وأكّدتُ أن للمجتمع الدّولي دور كبير بدعم نضالنا العادل من أجل حقوقنا ومن أجل تصليح الغبن التّاريخي الذي ما زلنا نعاني من تبعيّاته.

נפגשתי היום עם נשיא אירלנד מייקל היגינס, ושמחתי לדעת שהוא עוקב אחרי מה שקורה באזור שלנו.
שוחחנו ארוכות על מצבנו כמיעוט פלסטיני בתוך ישראל, ועל סוגיות הנוגעות למעמד שלנו.
כמובן שאחד הנושאים המרכזיים היה ״חוק הלאום" הגזעני והשלכותיו עלינו כמיעוט פלסטיני אזרחי מדינת ישראל, ועל הסוגייה הפלסטינית בכך שהוא מסכל כל סיכוי להסדר מדיני ולשלום באזור.

חזרתי והדגשתי את חשיבות התמיכה מהזירה הבינלאומית במאבקנו הצודק למען הזכויות שלנו, וכדי לתקן את העוול ההיסטורי כלפינו שעדיין גורם סבל עד היום.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,273. הגיבו: 108. שיתפו: 9.
{% trans 'Tags' %}:

פשוט עובדים. כדי שלכם יהיה יום מצוין!

בואו ותראו חלק קטן ממה שעשינו בשבילכם במשרד הכלכלה.
צפו, שתפו וכתבו לי בתגובות מה דעתכם>>
שבת שלום! אלי


אהבו: 73. הגיבו: 23. שיתפו: 16.
{% trans 'Tags' %}:

למרות פעמוני הבחירות, ממשיכה בכל הכוח לפעול למען הציבור והפעם שמים סוף להפיכת הנהגים בכבישי האגרה לקהל שבוי של הזכיינים.

בתחילת השבוע, הגשתי הצעת חוק לפיה צרכנים יוכלו לעשות מנוי אחד לארבעת כבישי האגרה והנתיבים המהירים כאשר למפעילים תהיה מסלקה משותפת.

כיום, יש לעשות מנוי לכל אחד מהזכיינים של כבישי האגרה בישראל ולשלם לכל אחד מהם בנפרד.

הצעת החוק, שיזמתי, תביא למצב שבו די שנהג יהיה רשום אצל זכיין אחד, כדי שפרטיו יופיעו במערכת המרוכזת של משרד התחבורה וכך הוא יוכל ליהנות מתשלום מוזל עבור נסיעה בכבישי אגרה אפילו אם הם מופעלים על-ידי זכיין אחר.

זו הצעה צרכנית וחברתית חשובה אשר מחד, תסייע להוזלת התשלום לכבישי אגרה לרבות תשלומים נוספים ולא מוצדקים כמו דמי גבייה ומאידך תהווה סוף פסוק לטרטור המתמשך של הנהגים בכבישי האגרה והפיכתם לקהל שבוי של הזכיינים.

סעו בזהירות,
שבת שלום
————
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5398605,00.html


אהבו: 53. הגיבו: 5. שיתפו: 2.
{% trans 'Tags' %}:

בשישי שעבר, חנוך דאום - Hanoch Daum כתב טור ב ידיעות אחרונות Yedioth Ahronoth, על האירועים סביב יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

הוא כתב על הצורך ב"טיפול זוגי" לימין והשמאל במדינה:
״הדרך היחידה לחיות פה יחד היא לדעת לוותר לעיתים על הפוזיציה שבה כל אחד מאתנו עומד, ולנסות בכנות גמורה להיכנס לנעליו של האחר, לחוש את כאבו", הוא כותב – לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.
אבל כשקראתי שכתב שהעדיף "לנסות להקשיב לאנשי שמאל שעבדו עם רבין, אנשים כדוגמת ח״כ איילת נחמיאס־ורבין, שהיו חלק מהמסע שלו ושהימים הללו של האזכרה שלו מחזירים אותם לאותם פצעים כאובים", דמעות עלו בעיני. כי מה בסך הכל אני מנסה לעשות כל הזמן? לגרום שיקשיבו לי.

אנחנו הולכים לבחירות. זה לא ממש משנה מתי.
מה שחשוב זה שהמערכת הפוליטית כולה נמצאת כבר במצב הרוח הזה, שמרעיש את המדינה ואת הנפש.

כבר חודשים אני אומרת בכמעט כל ראיון שפריימריז הם לא חזות הכל. הדבר הזה תקף גם למערכת הבחירות. כשהפריימריז יעברו והבחירות יתקיימו – יהיו התוצאות אשר יהיו, עדיין תהיה מדינה לנהל.

זה פרויקט גדול, מה שהקמנו כאן ב70 שנה. ובכל זאת יש עדיין עוד כל כך הרבה לבנות. ואני לא מדברת על הרכבת שתחבר את ירושלים ותל אביב, אלא על מה שעלינו לבנות כחברה. ערבות הדדית, שכבר כמעט נעלמה מן העולם – ויכוח המתנהל בכבוד הדדי, הקשבה, הבנה. אלו מסוג הדברים שתמיד יש לתחזק ולחזק – כדי שמה שבנינו כאן, כולנו, לא יתפורר לנו בין הידיים.

כי המדינה הזו, היא שאהבה נפשנו. כולנו כישראלים.
אבל כשאנחנו צועקים במקם לדבר, מתבצרים בשנאה במקום להקשיב – אנחנו במו ידינו סודקים את החברה הישראלית ויש לזה מחירים כבדים. כבדים מדי.

כבר הרבה זמן שהקיטוב בין הימין והשמאל רק מחריף, ולכן, הבחירות הקרבות הן המבחן שלנו. האם עוד יש לנו סיכוי להמשיך לחיות כאן יחד, אנשים עם דעות שונות, אבל מטרה אחת. האם נמשיך להסית, לקלל, לשנוא – או שנדע גם לעצור, לנשום עמוק ולהקשיב.

רגע לפני שנכנסת שבת, אני בוחרת להישאר אופטימית שעוד יש לנו סיכוי לחיות כאן אם נקשיב. נקשיב באמת. תודה חנוך דאום שהקשבת לי.

שבת שלום.
http://bit.ly/2QKbqqM


אהבו: 16. הגיבו: 4. שיתפו: 0.
{% trans 'Tags' %}:

עברית בהמשך ↓↓

التطوير الاقتصادي لمجتمعنا هو هدف مركزي امامنا في عملنا السياسي والدولي، وذلك من خلال الاستفادة أيضًا من تجارب دولية ناجحة والبحث عن سبل تعاون اقتصادي دولي يعود بالفائدة على بلداتنا ومؤسساتنا الاقتصادية والمجتمعية.

إشارك بهذه الايام بجولة عمل في مقاطعة "جنوب تيرول" في شمال ايطاليا، بناء على دعوة من حكومة المقاطعة. وهي مقاطعة تتمتع بادارة ذاتية اقصادية وسياسية، تسكنها غالبية من الاقلية الالمانية في ايطاليا، وقد حققت هذه المقاطعة في العقود الأخيرة قفزة اقتصادية كبيرة ساهمت في تطوير مكانة الأقلية الالمانية في ايطاليا بحيث اصبح اقتصادها رائدًا على المستوى الاوروبي.

أشارك بوفد عربي يهودي، الى جانب الأخوة وليد عفيفي، رئيس جمعية الناصرة للثقافة والسياحة، ومحمد دراوشة، مدير مركز المجتمع المشترك، وريم يونس مديرة شركة "الفا اوميغا"، والاعلامي البارز جاكي خوري. وذلك الى جانب النائب ايال بن رؤوبين، رون جيرلتس، المدير المشارك لجمعية سيكوي، والاعلامي المعروف عيران زينغر.

نقوم بلقاءات عمل على الصعيدين السياسي والاقتصادي ونسعى لنشر الوعي لقضايا التمييز التي نواجهها، من ناحية، والى سُبل التعاون الاقتصادي الدولي من ناحية أخرى.

במסגרת משלחת יהודית-ערבית מהארץ התארחנו במחוז "דרום טירול" האוטונומי בצפון איטליה, שם נפגשנו עם נשיא המחוז ארנו קורביצ׳יר ועם ראש עיריית בולצאנו וסגנו. בנוסף, ביקרנו בפארק הטכנולוגי החדש ובמכון האירופי למחקר. בסוף הביקור קיימנו כנס במכון המחקר בו התייחסנו ליחסי יהודים-ערבים בישראל ולצורך לקדם שוויון זכויות בין כלל האזרחים במדינה.

מחוז דרום טירול נהנת מאוטונומיה שמבטיחה מעמד שווה לדוברי שלוש השפות בין תושביו: גרמנית (70%), איטלקית (26%), ולאדינו (4%). בין השאר, לשלוש הקבוצות מובטחת הגנה על שפת האם במרחב הציבורי, כל קבוצה נהנת מניהול עצמי בחינוך ובתרבות, כמו גם לייצוג הולם ופרופורציונאלי בשירות הציבור. קיימת אף זכות וטו לכל קבוצה בפרלמנט של המחוז.

אין ספק שמדובר בהסדרים מהותיים וייחודיים להגנה על קבוצות מיעוט שאני שואף לראותם מתממשים גם בישראל.

במשלחת השתתפו גם ח״כ אייל בן-ראובן (המחנה הציוני), וליד עפיפי (עמותת נצרת לתרבות ולתיירות), רון גרליץ (סיכוי), מוחמד דראושה (גבעת חביבה), רים יונס (אלפא אומיגה), ג׳קי ח׳ורי (רדיו אשמס ועיתון הארץ), וערן זינגר (תאגיד השידור כאן). זוהי יוזמה מבורכת של המרכז האיטלקי לשלום במזרח התיכון שמקדם מזה מספר שנים שיתופי פעולה בין מחוז דרום טירול לבין האוכלוסייה הערבית בישראל.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 256. הגיבו: 12. שיתפו: 7.
{% trans 'Tags' %}:

על סופיה ולאוניד מאופקים, ביטוח לאומי וזכות קטנה שנפלה בחלקי השבוע

חברות וחברים יקרים,

עבר על כולנו שבוע קשה במיוחד, אבל ככל השבת מתקרבת אני רוצה לחלוק אתכם דווקא רגע יפה, נקודת אור בתוך האפלה

כולם יודעים כי להיות חבר אופוזיציה בכנסת זהו מעמד לא קל. הקואליציה מפילה את רוב חוקי האופוזיציה גם כשאינם עולים שקל אחד וכל מטרם לשפר את חייה האזרחים – רק מתוך אינטרסים צרים ומלחמות יוקרה, השרים מסרבים להגיב בצורה עניינית לשאילתות, או שפוטרים עצמם במשפטים חסרי משמעות וכך הלאה.

אבל, לפעמים צצות שמחות קטנות שפוגשות אותי בתוך העבודה העיקשת והמייגעת כדי ליצור צדק חברתי וחקיקתי. זה קורה כאשר מצליחים לעזור למישהו ולהפוך את המציאות הבלתי הגיונית לקצת יותר טובה וצודקת.

כל ח״כ מקבל מדי יום עשרות מכתבים, שיחות ופניות ציבור מאזרחים. אנשים מבקשים עזרה- פשוטו כמשמעו. מדובר במקרים מכל סוג ולפעמים הבקשות נואשות וברור כי מדובר בסוגיות קטנות העושות הבדל בין חיים ומוות, בין מציאות בלתי נסבלת לבין קצת אור בתוך האפלה. יחד עם הצוות שלי אני עושה הכול כדי לשנות את המצב ולמצוא פתרון מול מערכות של משרדי ממשלה ומוסדות שהתרגלו להיות אטומים לאזרח לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. אז התסכול הוא גדול...

כאשר אנשים מבוגרים פונים אלי כי הם נדחים שוב ושוב בתור לדיור הציבורי, אין לי עבורם חדשות טובות כי זו מדיניותו של משרד העלייה והקליטה. כשאנו מבקשות ממשרד הפנים לפתור את בעיית הישראלים, אשר נישאו בחו"ל או סוגיות של גיור והכרה ביהדות, אנו בדרך כלל נתקלות במחסום שבלתי ניתן לעבור אותו. מדי פעם אנו מצליחות להבקיע את חומת הסרבנות אך ככלל התשובה היא "לא, לא ולא״.

השבוע קיבלנו חדשות טובות לאחר שהצלחנו לפצח את חומת הביורוקרטיה של הביטוח הלאומי. לאחר ההתערבות שלנו סופיה וליאוניד, זוג וותיקי מלחמת עולם ה-2 מאופקים (92 ו -94 שנים), קיבלו שעות נוספות של עזרה מהמוסד לביטוח לאומי.

פגשתי את סופיה וליאוניד בכנסת ב -9 במאי, בחגיגות שנערכו לכבוד הניצחון על גרמניה הנאצים. הם, יחד עם ווטרנים אחרים הוזמנו לשם על מנת לשמוע את הנאומים של חברי הכנסת והשרים שנאמו בחגיגיות ובירכו את הגיבורים והגיבורות שנכחו באולם.
הם עצרו אותי בהיסוס ושאלו אם אוכל לדבר רגע. הם היו מאוד נבוכים. ראיתי שהם אנשים שאינם רגילים לבקש עבור עצמם. זה היה מורגש בהבעה שעל פניהם ובכל מילה שיצאה מפיהם. אלו הם אנשים גאים שחיו חיים ארוכים ומלאי כבוד עצמי, מעולם לא היו תלויים באיש. כל מה שביקשו אלו הן רק שעות נוספות מהביטוח הלאומי. לא דירה חדשה, לא הגדלת תשלום קצבת זקנה או טובות אחרות.
הם אמרו שהם לא מבינים מדוע בגילם הם לא יכולים לקבל לפחות עוד כמה שעות עזרה. הרבה יותר קשה להם לצאת מהבית ולמלא משימות פשוטות בכוחות עצמם. בגילם, זה אפילו יכול להוביל למצבים המסכנים אותם העלולים להפוך אותם לתלותיים הרבה יותר.

היה לי מאוד קשה לשמוע את הדברים אשר נגעו לליבי. כל מי שמכירים את המציאות, במיוחד מחיים יחד עם הורים קשישים, מבינים בדיוק במה מדובר. לקחתי את מספר הטלפון שלהם ובאותו יום ממש פנינו לביטוח לאומי.
נתקלנו בפרוצדורה הרגילה: מענה קולי בלתי נגמר ומייאש, נציגות שירות אדישות שעונות לטלפון באי רצון וביורוקרטיה אינסופית.
הסיפור נגרר במשך חודשים כשאנו לא מצליחות להבין מדוע כל כך קשה להזיז את העניינים. העוזרת הפרלמנטרית שלי, Inga Gal Madorski כתבה מכתבים, עשתה אינספור שיחות טלפון, התייעצה עם אנשים ממשרדי הממשלה וגורמים האחראים על הנושא, ועכשיו כחצי שנה מהרגע בו פנו אלי סופיה ולאוניד, קרה ה"נס": הם קיבלו עוד 9 שעות של סיוע.

מצד אחד - שמחה. השעות הללו מספקות את העזרה הדרושה בבית ומחוצה לו. זה מה שהם כבר ביקשו כל כך הרבה זמן. מאידך גיסא, מדוע כדי לפתור בעיה קטנה שכזו נדרשים מספר חודשים? התערבות של חכי״ת ולשכתה, עזרתה של אלה גיצין - בכירה בביטוח הלאומי אשר ברגע שנודע לה על הסיפור הזה, הבטיחה מיד לעזור.

מדוע דברים אלה אינם נפתרים מעצמם? הלא מדובר באנשים מבוגרים מאוד הזכאים לסיוע זה על פי החוק! הם לא בקיאים בבירוקרטיה, לא דוברים את השפה ומחובתו של המוסד לביטוח לאומי לעדכן באופן אוטומטי את כמות השעות להן זקוקים האזרחים האלה.

אני עומדת לדון בנושא זה בשבוע הבא עם ראש הוועדה לענייני עבודה והרווחה ח״כ אלי אללוף. למרות שברור לי שהזמן הולך ואוזל, הבחירות בקרוב, והשאלה מה קורה בביטוח לאומי, ולא רק בתחום הזה - היא מורכבת ובלתי נסבלת.

חייבים למצוא פתרון לעניין הזה, כי מי יודע כמה אנשים מבוגרים לא מסוגלים להשיג את מה שהם זקוקים וזכאים לו, נתקלים בחומת אדישות וקשיים ופשוט מתייאשים ונשארים בתוך הקושי. לרבים מהם לא קל לבקש עזרה, כי הם רגילים להיות עצמאים ולא להזדקק לעזרת הזולת. זה אפילו מעליב אותם.

לא אתן למצב הזה להמשך. אני שמחה על הזכות לעזור לסופיה ולאוניד ולכל אחד ואחת שהצלחנו לפתור את בעייתם. בעתיד, אני רוצה שפשוט לא יהיו בעיות כאלו יותר. כולם זכאים לקבל את מה שמגיע להם בקלות ובלי להזדקק לעזרת מיוחדת..

שבת שלום והלוואי שנזכה רק לבשורות טובות

שלכם,
קסניה
Кнессет и маленькие радости

Друзья, хочу поделиться с вами одним из немногих светлых моментов этой недели.

Все знают, что быть членом оппозиции в парламенте совсем не просто. Коалиция рубит с плеча твои законопроекты без всяких объяснений, министры отказываются отвечать на парламентские запросы или отделываются ничего не значащими фразами, и так далее, и тому подобное.

Но иногда случаются и маленькие радости. Это бывает тогда, когда удается кому-то помочь и сделать жизнь немножко лучше и легче. Каждый депутат ежедневно получает десятки писем, звонков и обращений. Это называется «пниет цибур». Люди просят, буквально умоляют о помощи, и далеко не всегда есть возможность что-то для них сделать.

Когда ко мне обращаются пожилые люди, которых откидывают раз за разом назад в очереди на соцжилье, я знаю, что минабсорбции, скорее всего даже не ответит на мой запрос, а если и ответит, то никаких радостных новостей там не будет. С министерством внутренних дел решить проблему израильтян, которые собрались жениться на иностранках, и сталкиваются с жуткими обструкциями, можно только изредка договориться, но как правило ответ «нет, нет и нет». Иногда получается помочь туристам, которых задерживают в Бен-Гурионе по непонятным причинам, хотя их ждут здесь близкие родственники, оплаченные номера в дорогих гостиницах и важные дела. Иногда нет.

На этой неделе мы получили хорошую весть из Битуах-Леуми. Софья и Леонид, супружеская чета ветеранов из Офакима (92 и 94 года), получила дополнительные часы сиделки от Битуах Леуми – института национального страхования. Я познакомилась с Софьей и Леонидом в Кнессете 9 мая, в ходе торжественных мероприятий, устроенных в парламенте в честь победы над фашизмом. Они нерешительно остановили меня и спросили, если ли минутка поговорить. Им было очень неудобно о чем то просить, и это чувствовалось в выражении их лиц, и в каждом их слове. Это гордые люди, которые прожили долгую и славную жизнь, и никогда ни от кого не зависели. А ведь речь шла всего лишь о дополнительных часах от Битуах Леуми. Не о новой квартире, не об увеличении выплаты пособия по старости.

Они сказали, что не понимают, почему в их возрасте они не могут получить хотя бы еще несколько часов помощи – им становится все тяжелее выйти из дома, сделать что-то самостоятельно. Слушать это было невозможно. Я взяла их номер телефона, и буквально в тот же день мы обратились в Битуах Леуми. Бесконечная волокита, безразличные девушки у телефона и бюрократия – месяц за месяц этот очень простой вопрос не решался. Моя помощница Инга Inga Gal Madorski писала письма, звонила по телефону, советовалась с другим людьми, и вот, не прошло и полгода, как свершилось «чудо». Софья и Леонид получили еще 9 часов сиделки.

С одной стороны – радость. Для эти девять часов – это необходимая помощь по дому, то, о чем они просили так долго. С другой – почему для того, чтобы решить такую малость нужно несколько месяцев, вмешательство депутата и помощь любезной Эллы Гициной אלה גיצין, которая как только узнала об этой истории, сразу пообещала помочь? Почему такие вещи не решаются сами собой, хотя бы потому что речь идет об очень пожилых людях, которым полагается эта помощь по закону?

Собираюсь обсудить этот вопрос на следующей неделе с главой комиссии по труду и соцобеспечению, депутатом Эли Алалуфом. Ясно, что время поджимает, скоро выборы, а вопрос о том, что происходит в Битуах Леуми, и не только в этой сфере, многослойный и труднорешаемый.

Однако, решать его придется, потому что кто знает, сколько еще пожилых людей ломают голову над тем, как бы им получить то, что полагается им по праву, и робко просят о помощи, потому что привыкли быть независимыми и не привыкли просить.

Шабат шалом, и побольше нам хороших новостей..

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 23. הגיבו: 2. שיתפו: 1.
{% trans 'Tags' %}: