במערכת הבחירות הנוכחית, מפלגת העבודה הפכה מושא להשתלחויות מכל קצוות הקשת הפוליטית והתקשורתית. תחילה טענו והעלילו עלינו שנשב עם ביבי, מה שגרם לעמיר פרץ להוריד במחאה את השפם האייקוני שלו, בכדי למשוך את תשומת הלב של התקשורת והציבור להתחייבותו, ולאחר מכן החליטו שאין לנו תכנית מדינית, בעוד אחרים מאמצים את עמדותינו. בקיצור - הכל קשקוש.

להלן מאמר שפרסמתי בהארץ, המשיב לטענותיו של אהוד ברק על מצעה הברור של מפלגת העבודה והנושא המדיני. מוזמנים/ות לגזור ולשמור (הקישור בתגובה הראשונה).

לנוחיותכן/ם מצורף הטקסט במלואו:

שמחתי לקרא את מאמרו של אהוד ברק, "הסדר אזורי ומשא ומתן, או היפרדות" ("הארץ" 23.8) שבו הוא מאמץ באופן כמעט מלא את תפיסתה המדינית ביטחונית של מפלגת העבודה. שמחתי פעמיים, פעם אחת, משום שאין ספק שכרמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה לשעבר, יש לברק הבנה בתחום הביטחוני., פעם שנייה, כיוון שמאמרו ממחיש כי גם ראשי מרצ, שאליה חבר ברק, מבינים עתה שיוזמה אופרטיבית ישראלית היא המפתח לשינוי המציאות. במשך שנים תקפו אותי על תפיסת ההיפרדות שהצגתי ואשר אומצה רשמית על ידי מפלגת העבודה כבר ב-2016.

למרות כל אלו מאוד השתוממתי לנוכח דבריו של ברק "רתיעתן של כחול לבן והעבודה מטרידה אותי ביותר", המכוונים בהתחמקות כביכול של מפלגת העבודה מדיון מדיני ביטחוני, ומהצגת מתווה ברור בתחום זה. ראוי להפנות את תשומת ליבו של ברק לכך, שלמרות שנקלענו למערכת בחירות נוספת בתוך זמן קצר הגלגל לא הומצא ערב החלטתו לחזור לפעילות פוליטית מפלגתית והספירה לא החלה לאחר שהחליט לחבור למרצ.

התפיסה המדינית ביטחונית של מפלגת העבודה, שעיקרה היפרדות בביטחון, התקבלה רשמית כאמור כבר ב 2016 כאשר יו"ר המפלגה היה יצחק הרצוג, אושררה כאשר היו"ר היה אבי גבאי, ואף גובשה ופורסמה תחת השם "נתיבים להיפרדות" ערב הבחירות האחרונות. זאת התפישה שמוביל מחדד יו"ר הנוכחי של העבודה, עמיר פרץ.

התפיסה מבוססת על עקרונות ברורים, וניצבת על ארבעה נדבכים: ביטחון לפני הכל, יוזמה ישראלית, יציאה מהקיפאון ומניעת סיפוח ומסגרת זמן מחייבת. אני מבין שבלהט הבחירות הנוכחיות - ולא מתוך כוונה רעה שמטרתה הטעיית הציבור - נשכחו מברק עובדות אלו.

נקודת התורפה בעמדתו של ברק היא הדגש על המילה "או". "הסדר אזורי ומשא ומתן או היפרדות", ועל המילה "אם". "אם יתברר שאי אפשר להגיע להסכמה עם הפלסטינים", כותב ברק. ה"או" וה"אם", ההתניה והתלות של פעולה אחת בשנייה, הן אם כל חטאת. משמעותה של התלות שמציע ברק - רק אם לא נתקדם להסדר אזורי נחל בהיפרדות - היא שבסבירות גבוהה לא יתרחש דבר. ישראל תפנה לראשות הפלסטינית ולליגה הערבית, יעברו חודשים רבים עד אשר תתקבל התייחסות אם בכלל, ובעקבותיה יימשכו השיחות בערוצים כאלו ואחרים אבל ההיפרדות לא תתרחש.

זוהי דרך בטוחה להמשך הסטגנציה ולדיבורים במקום מעשים. למעשה, ההפך הוא הנכון: רק אם ישראל תבצע מהלכים אמתיים להיפרדות מהפלסטינים, תהיה במדינות הליגה הערבית נכונות להתקדם אל עבר נורמליזציה עם ישראל.

בניגוד למדיניות ה"או" ו"האם" שבה דבק ברק, למפלגת העבודה יש עמדה חדה וברורה, שנוסחה באופן הבא במצעה: "ישראל תבהיר כי היא תעדיף לתאם את צעדיה עם שכניה ועם הקהילה הבין לאומית אולם גם בהעדר תאום כזה היא תנוע קדימה באופן עצמאי לעיצוב עתידה. בהירות זו תובא לידי ביטוי לא רק כתוצאה מהצהרות בלבד כי אם בעיקר בעקבות מהלכים בפועל אותם תיזום ותבצע ישראל.... בראש ובראשונה בכדי להבהיר כי לישראל יש כוונה אמתית תחומה בזמן לביצוע מדיניותה".

התכנית של העבודה כוללת סדרת פעולות יזומות ומתוחמות בזמן לקידום ההיפרדות. ביניהן, לדוגמה, חקיקת "חוק פינוי פיצוי מרצון" בתוך שישה חודשים מכינון קואליציה שבה מפלגת העבודה תהיה שותפה. לשמחתי גם את הפעולה הזו אימץ ברק במאמר שפורסם, אבל, כאמור, מבחינתו מדובר במהלך מותנה, שאינו מהווה התחייבות ברורה ותחומה בזמן.

בסיכומו של דבר, ולמרות טענות שגויות שמועלות שוב ושוב, מפלגת העבודה היא היחידה המציגה באופן שיטתי בשנים האחרונות מתווה מדיני-ביטחוני, המגובה גם במצע רשמי ובתוכניות אופרטיביות, שתכליתן קידום יזום של היפרדות על בסיס עקרון שתי מדינות לשני העמים, ושמירה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הכותב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, משובץ במקום החמישי ברשימת העבודה-גשר לכנסת

Error loading photo. Click the small Facebook-Logo to the right, to see original status.

likes: 71. comments: 15. shares: 11.
{% trans 'Tags' %}: