העבודה

205,575 (0.00% בחודש האחרון)

טוען נתונים נוספים...

שלי יחימוביץ / באתר כנסת פתוחה

  שלי יחימוביץ בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 21 ביולי 2019 13:16. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך 30 במרץ 2019 19:04. זוהי כנראה תקלה, ונשמח מאוד לשמוע על כך!


הי זאת שלי, בדיעבד מתברר, ראש הממשלה, שנאום הנצחון שלך היה פארסה אחת גדולה ושהעם לא בדיוק בחר בך*.
הנאום שלי הלילה במליאה, צפו/קראו:

"הכל סבבה. הכנסת הופכת עיר מקלט לעבריינים כדי לגונן על עבריין אחד (לכאורה, לכאורה) – סבבה, זורמים עם זה, הכל בסדר. הולכים לבצע הפיכה חוקתית שתאיין לחלוטין את כל היסודות של הדמוקרטיה הישראלית – סבבה, זורמים עם זה, אין בעיה.

אבל חוק הגיוס – ייהרג ובל יעבור! זה הגיוני? מה זו הסיטואציה ההזויה הזאת? לאן הבאתם אותנו?

מתברר, אדוני ראש הממשלה, שנאום הניצחון שלך, שנשאת בזחיחות רבה, היה קצת מוקדם מדי ובדיעבד היה פארסה אחת גדולה, מה שנהוג להגיד בדרך כלל על הצד השני של המפה הפוליטית. אבל די עשית צחוק מעצמך.

כל הזמן אנחנו שומעים שהעם החליט. שהעם זיכה את נתניהו. שהייתה "הצבעה דמוקרטית" שבה העם נדרש להכריע אם הוא אשם או לא אשם, והחליט שהוא חף מפשע ושהוא לא צריך לעמוד בפני משפט כאחד האדם.

זאת הטענה. העם החליט, העם החליט. אז מסתבר שהעם לא החליט. שהעם לא בחר בך. שבסך הכול 25% מהציבור בחרו בך, ומסתבר שאתה לא מצליח לכנס לך את אותה קואליציה שתעניק לך את הדבר היחיד שאתה רוצה: להימלט מאימת הדין.

ועכשיו, במקום לקבל את הכרעת העם שאתה מנופף בה שוב ושוב, ולאפשר למצות את החוק הקיים, וללכת לנשיא ולהגיד לו: כבוד הנשיא, לא הצלחתי להרכיב ממשלה – מה שהיה עושה כל בן אדם תקין שלא היה מצליח להרכיב ממשלה – במקום זה אתה שב וגורר את המדינה לכאוס חדש. את כל המדינה. לאיזו הזיה מטורפת של ערעור טוטלי של יסודות השלטון, דבר שלא מתרחש בדמוקרטיות מערביות נורמליות.

לעזאזל הכל. תמות נפשי עם פלשתים. אבל הפלשתים זה אנחנו, כולנו. זה אותו עם שאתה חושב שבחר בך.

יש רק תרחיש אחד בהינתן התוצאות של הבחירות האחרונות, שאתה תהיה ראש הממשלה? הרי יש כל כך הרבה תרחישים נוספים.

אחד, למשל: שהנשיא יטיל על מספר שתיים בליכוד להרכיב ממשלה, עליך, כבוד יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין. למשל: שהנשיא יטיל על בני גנץ, שמספר המנדטים של מפלגתו זהה למספר המנדטים של הליכוד, להרכיב ממשלה.

שוו בנפשכם – יכולה לקום ממשלה במדינת ישראל שבראשה לא עומד אדם שקוראים לו בנימין נתניהו. אבל הוא פשוט לא מסכין עם העובדה שהתרחיש הזה בכלל אפשרי. אין עוד מלבדו.

ולכן אני באמת קוראת לחבריי, גם בצד השני של המתרס, שמעט הגינות בליבם: אל תאבדו את עצמכם לדעת, אל תאבדו את המדינה לדעת, אל תאבדו את כולנו לדעת. פעלו על פי החוק הקיים, לכו לנשיא והציעו לו חלופה, כל חלופה. האמינו לי, גם שתי החלופות שמניתי – ובוודאי יש עוד אחרות – יהיו טובות יותר משלטון היחיד המוטרף הזה, שמחסל את המדינה בשיטתיות ובלי שום עכבות."

*ועדיין אני בטוחה שכולנו קורבן לספין מוטרף אחד גדול, ושהניצים שמתכתשים עכשיו ובזים שניהם לחוק ולמדינה – יעשו הלילה את ברית הבריונים שלהם וירכיבו ממשלה. אנחנו נעשה כל שביכולתנו לסכל זאת. ולמען הסר כל ספק, אני לא מתכוונת ל"ברית הבריונים" הרוויזיוניסטית. להם היה אכפת מהמדינה.

לצפיה:


אהבו: 3,505. הגיבו: 531. שיתפו: 874.
{% trans 'Tags' %}:

הי זאת שלי, על גמר הארווזיון הערב ועל הטעם המרגש של הנורמליות הצוהלת והשפויה. אבל קודם כל, תהרגו אותי, מודה שאני קצת מתרגשת, וממש מייחלת לאיזה נס או מהפך שיגרמו לכולם לתת דוז פואה לקובי מרימי המקסים והמוכשר.

אוהבת את הארוויזיון, עוקבת אחריו מאז שהייתי ילדה, ויחד עם זה שזו תחרות כל כך כיפית, יש לה משמעויות פוליטיות ותרבותיות.

בספרו "גינת בר" מספר מאיר שלו איך היה חומק בלילה מבסיס חטיבת גולני בעכו, שבו עבר טירונות מזעזעת למדי, אל הגן הבהאי הסמוך, המעוצב באופן יפיפה. שלו הוא מומחה גדול לגידול פרחי בר דווקא, אבל הוא מספר שכשהיה נכנס לגן הקסום, הייתה לו הרגשה שהוא חודר לרגע לציביליזציה מופלאה ותרבותית.

אז ישראל היא בטח לא בסיס טירונים, והארוויזיון בוודאי ובוודאי שלא הגן הבהאי, אבל כן, יש תחושה של שהייה מוגבלת בזמן בפלנטה אחרת. כי בעידן שבו שמרנות קיצונית, שוביניזם, לאומנות, וגזענות מרימים את ראשם – האירוויזיון זוהר באור יקרות של חופש, ליברליות, קבלת האחר וסובלנות.

תענוג לראות את התיירים שעפים על ישראל, גלויות הנוף היפיפיות שלנו ברקע הנציגים הארופאים. הכל משדר איזה משב רוח נעים להפליא של שפיות וקבלה, ופטריוטיזם בריא שיש בו גאווה, אבל אפילו לא טיפת לאומנות אחת.

דנה אינטרנשנל המלכה עשתה לשמה הטוב של ישראל יותר מים של תקציבי "הסברה", והיתה לפורצת דרך בינלאומית בכל מה שנוגע להכרה ולקבלה של טרנסג'נדרים.

ההשראה שנטע שלנו העניקה למיליוני ילדות, נערות ונשים ברחבי העולם, שריקד לצלילי הלהיט ההיסטרי ואהב עד מאוד את כל מי שהיא. אין לזה מחיר בכלל.

ואל תחשבו שאין לי את הדרוג שלי. בלי קובי מרימי לצערי, כי אי אפשר, כידוע להצביע למדינה שלך. אם אתם רוצים לראות אותו, לחצו על הלחצן מתחת לתמונה וכנסו לאינסטגראם שלי.

התמונה מתוך אולפן שישי החדשות, כבוד לכאן שהרימו הפקה לתפארת מדינת ישראל.
קובי מרימי - Kobi Marimi

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,958. הגיבו: 103. שיתפו: 82.
{% trans 'Tags' %}:

הי זאת שלי, מה הקשר בין נתניהו, בר רפאלי, ו"האסיר היפה ביותר בעולם" שלידה בתמונה? שלושתם לא היו מסתבכים עם החוק אם פופולריות היתה זו שקובעת.
להלן תשובה מפורטת לטיעון ההזוי של משרתי השחיתות העלובים, ולפיו ביבי נבחר אחרי שבוחריו ידעו על כתב האישום, ולכן הוא פטור מכל הליך משפטי.

כך העם החליט, הם אומרים, ולכן נכון וראוי (!) שהכנסת תהפוך לעיר מקלט לעבריינים.

בואו אפילו נעזוב את העובדה שנתניהו לא רמז לרגע שהוא מתכוון להעביר את חבילת החסינות פלוס ריסוק בית המשפט העליון, כדי להציל את עורו ולהימלט מהחוק. להפך, הוא הכחיש זאת בתוקף מעל כל במה (ראו בקאבר).

יש משהו בסיסי וחשוב מזה, וסליחה על השיעור באזרחות, אבל אין ברירה:

הכרעות משפטיות או משטרתיות לא נעשות על בסיס פופולריות או הצבעת המונים בסמסים אלא על פי הכרעות מוסדות שלטון החוק. אלה שני עולמות נפרדים.

אדם יכול להיות סופר פופולרי, מוערך, נאהב, או נערץ. פוליטיקאי/ת, זמר/ת, כדורגלן, מה שתרצו - אבל, מה לעשות, אם יחשד שעבר עברה פלילית – הוא יחקר כאחד האדם.

ככה זה בדמוקרטיה.

המשטרה תבדוק, תחקור, תזמן עדים, תגבש בסיס ראייתי. תגיש בעצמה כתב אישום, או תעביר ממצאיה לפרקליטות. הפרקליטות תלמד את החומרים, תתייעץ ותחליט אם יש מקום לכתב אישום. אחר כך אולי שימוע, ושוב החלטה, ובתי משפט, ופרקליטים, ופסקי דין, ואולי ערעורים. וזיכוי, או הרשעה. ועונש.

ככה זה. מדינה.

תראו את שני האנשים היפים האלה, שדיגמנו יחד לקמפיין של משקפי שמש.

בר רפאלי המוכשרת, היפה המצליחה, שמגישה כעת בחן רב את הארוויזיון. 2.8 מליון עוקבים יש לה באינסטגראם, פי ארבע מביבי. דמותה מוכרת ואהודה מחוץ לגבולות ישראל, היא היתה זוגתו של לאונרדו די קפריו, מה לא.

אם היינו הולכים על פופולריות, רשות המיסים לא היתה מעזה לחקור אותה, ובטח שפרקליטות מיסוי וכלכלה לא היתה מחליטה להעמיד אותה ואת הוריה לדין פלילי על העלמת מס של מליונים.

ולידה שותפה לקמפיין, הדוגמן ג'רמי מיקס, המכונה "האסיר היפה ביותר בעולם". הוא הורשע בעבירות אלימות: שוד, תקיפה, אחזקת נשק. ישב בכלא פעמיים.
כבר בכלא היה סופר פופולרי בשל יפיו, כשיצאה חיכתה לו קריירת דוגמנות מזהירה. לו יש 1.6 מליון עוקבים. פופולרי רצח.

אם גורלו היה מוכרע בידי הציבור, על פי פופולריות, הוא לא היה יושב שניה בכלא.

ובכלל בואו ניקח את זה יותר רחוק. במקום לבזבז את כספי המדינה על משטרה, פרקליטות, בתי משפט ובתי כלא – נעשה משאל סמסים לגבי כל חשוד בעבירה פלילית.

העם יכריע למי הוא נותן פסלון חסינות. מי לא יתן את הדין על עבירות מס, עבירות תנועה, נטילת שוחד, גניבה, אונס, שוד, מרמה ורצח.

ולסיכום: המשטרה שאוכפת את החוק ובתי המשפט ששופטים הם סלע יסוד של הדמוקרטיה בדיוק כמו בחירות דמוקרטיות. בלי זה ובלי זה אין דמוקרטיה.

בחירה דמוקרטית של הציבור לכנסת לא מעניקה לי (או לביבי) כרטיס חופשי חודשי למחוזות העבריינות, ולא, לא קיבלנו פסלון חסינות. בדיוק ההיפך. מוטלת עלינו חובה להיות עוד יותר נקיי כפיים.

שבת שלום.

*הצילום מתוך עמוד האינסטגראם של בר רפאלי

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 4,141. הגיבו: 333. שיתפו: 658.
{% trans 'Tags' %}:

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 4,078. הגיבו: 159. שיתפו: 49.
{% trans 'Tags' %}:

השנה סיפרתי על "גוזלי" ו"פיסטוקי", שמות החיבה שהעניקה אמא של סמ"ר בניה רובל, שנפל בצוק איתן, לבנה, בגלל שהיה כל כך קטן בילדותו, ועל סרן רוני ויינר ז"ל, מראשוני הנטמנים בבית העלמין בחולון, שנפל ביומה הראשון של המערכה הקשה ביום הכיפורים, וממש כמו אליפלט מהשיר היה צנוע וביישן אבל התגלה כגיבור אמיץ לב הלוחם מול האויב כשהוא חשוף בצריח הטנק.

זה היה בבית העלמין הצבאי בחולון, שם יצגתי את הממשלה. בניה ורוני הם שניים מתוך 550 החללים הטמונים שם.

בכל שנה אני בבית עלמין אחר, הלומה מהאוקיאנוס העמוק של הכאב שמתנקז למקום אחד ולרגע אחד. לפני כן אני קוראת את סיפורי הנופלים הטמונים באותו בית עלמין.

על החן ועל החסד, על הכשרונות ועל התחביבים, על הנעורים ועל האהבה, על הגיוס לצה"ל שביגר אותם פתאום וגילה בהם תכונות חדשות, על החלומות ועל התקוות, ועל כל מה שיכלו להיות.

נאלצת לבחור שניים או שלושה לדבר עליהם, אבל אף פעם אני לא יודעת אם המשפחות שעל אהוביהן סיפרתי נמצאות בטקס או לא.
הפעם הם באו אלי אחרי, חנוקים מהתרגשות. אשה יפה, עם בעלה, שהיתה החברה של רוני, ועמדה להתחתן אתו, ובת עשרים כשנפל ב- 1973. "זו השנה הראשונה שאמא שלו לא מגיעה", ספרה. "היא נפלה, והיה לה קשה".

ואבא של בניה, עם חולצה שעליה הדפס פניו הקונדסיים של בנו, עם עיני שקד גדולות וצוחקות. ועל פניו המאופקים של האב חרוט כל צער העולם.

"לעיתים קרובות אנחנו שומעים על כך שאנשים, לכאורה, עושים רק מה שמשתלם להם. או כל מיני רטינות על כך שהצעירים באופן ספציפי, שקועים רק בעצמם. היש תזכורת טובה ומכאיבה יותר לכך שהטענות האלה אינן נכונות?
מספיק להסתכל על קורות חייהם הקצרים והיפים של מי שנטמנו כאן במערכות האחרונות.

צעירים נפלאים, ערכיים, חכמים, אכפתיים, מחויבים, מוסריים, מתנדבים, מחנכים. בחייהם ובמותם לימדו אותנו מהי ערבות הדדית, מהי אחריות, מהו אומץ לב, מהי חברות..."
לדברים המלאים שלי, צפו בנאום:


אהבו: 539. הגיבו: 77. שיתפו: 78.
{% trans 'Tags' %}: