הליכוד

1,959 (0.00% בחודש האחרון)

טוען נתונים נוספים...

זאב בנימין בגין / הליכוד באתר כנסת פתוחה

  זאב בנימין בגין בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 6 בנובמבר 2018 08:36. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך 18 באוקטובר 2018 15:41. זוהי כנראה תקלה, ונשמח מאוד לשמוע על כך!


************************ המבישה שהתביישה *******************
בשבוע שעבר סיפרתי כאן על הצעת חוק מבישה לשינוי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנועדה לפגוע באופן חמור בכבוד האדם וחירותם של מסתננים. אני שמח לבשר שהצעה זו הורדה מסדר היום של ועדת השרים לחקיקה, ונקווה לבלי שוב.

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, השקיע מאמץ מיוחד וחלק ניכר מזמנו היקר בסיכול הרעיון הנפסד, והצליח להסיר מדרכנו את המכשול הזה.


אהבו: 169. הגיבו: 13. שיתפו: 7.
{% trans 'Tags' %}:

***************** לחסום את הצעת החוק המבישה *******************

הצעת חוק מבישה עלתה בתחילת השבוע על סדר היום של ועדת השרים לחקיקה. כדי להבין עד כמה היא רעה אתאר בקצרה את המצב הקיים.

לעתים, איומים חדשים על שלום הציבור מניעים את הממשלה להציע חוקים, שיאפשרו לה לפעול ביעילות כדי להגן עלינו. לעתים, חוקים אלה פוגעים ביודעין בזכויות האדם, אבל הכנסת השכילה להציב הגבלות מפני פגיעה כזאת בעזרת סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש".

והנה החידוש: הצעת חוק, שנועדה לאפשר לממשלה הוצאת מסתננים מישראל, תוך עקיפת ההגבלות החיוניות האלה, על ידי תוספת לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו: "הוראת חוק שעניינה מניעת הסתננות לישראל והבטחת יציאה מישראל של מסתננים, ובכלל זה הוראה העוסקת בתקופת שהותם בישראל, הפוגעת בזכויות לפי חוק-יסוד זה, תהיה תקפה אף אם אינה בהתאם לסעיף 8".

כלומר: לשם הוצאת מסתננים מן הארץ הכנסת תוכל לחוקק חוקים פוגעניים, שאינם הולמים את ערכיה של מדינת ישראל, חוקים שנועדו לתכלית לא ראויה, חוקים שפוגעים בזכויות האדם במידה העולה על הנדרש.

אין לחמוק מן המשמעות המכאיבה של ההצעה הזאת. קבלתה תפגין קבל עם ועולם את זאת: מסתננים נחשבים בישראל לבני אדם מסוג, איך נאמר, אחר; הם שונים עד כדי כך שזכויות האדם שלהם לא יזכו כלל להגנה מפני פגיעה גסה; הם אינם ככל בני האדם, שגם בהיותם עבריינים חוק היסוד מעניק להם מעטפת הגנה מפני פגיעה לא מוצדקת בזכויות היסודיות, השייכות להם כלכל אדם, כפי שקבעה הכנסת.

קשה להבין איך לא נחסמה הצעת חוק קיצונית כזאת בטרם הגיעה לשולחנה של ועדת השרים השבוע, ואיך העלו שרים בדעתם לדון בכלל בהרפתקת חקיקה כזאת המובילה למדרון תלול ומסוכן. חובה למנוע את הגעתה לסדר יומה של ועדת השרים לחקיקה בשבוע הבא, ואין לאפשר לה להגיע אפילו לדיון בקריאה מוקדמת במליאת הכנסת, שיבייש את מדינת העם היהודי.

יש סיבות לפקפק ביעילותה של הצעת החוק הזאת להגשמת מטרתה המוצהרת, אבל גם אם בעקבות חקיקתה אלפי מסתננים יוצאו מישראל - צחנת החוק תישאר כאן אתנו.


אהבו: 362. הגיבו: 41. שיתפו: 90.
{% trans 'Tags' %}:

******** תעלומת הבולענים בים המלח *******
נפתרת ב 23 דקות בסרטון בהשתתפותי (ללא הגבלת גיל).

6,000 בולענים התפתחו בארבעים שנה לאורך ים המלח. מה הקשר ביניהם לירידת מפלס המים בים המלח?

חברי אורי רוזנברג יזם ויצר את הסרט, שבו מוסברים המקורות העמוקים (עשרות מטרים) והעתיקים (עשרות אלפי שנים) של תופעה הרסנית ומרתקת זו.

כתובת הקישור לסרט:
vimeo.com/274531077

ואפשר להגיע אליו גם כשמקלידים: "אורי בולענים".
צפייה מהנה.


אהבו: 88. הגיבו: 12. שיתפו: 30.
{% trans 'Tags' %}:

ועכשיו - הסרט

{% trans 'Apologies, your browser does not support displaying videos.' %}

אהבו: 53. הגיבו: 3. שיתפו: 3.
{% trans 'Tags' %}:

כבוד נשיאנו העשירי, ראובן רובי ריבלין; מורי ורבותי,

ב"זאת הברכה" - כך מצאנו: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם - יחד שבטי ישראל". זהו המתח: שבטים, כל אחד מהם מיוחד - ובכל זאת: יחד. זהו האתגר: הייחוד והיחד.

הנשיא ריבלין עמֵל באתגר הזה שנים רבות, כפי שימצא הקורא בספר החדש "שיחות של תקווה", שהוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה, שלכבוד הוצאתו לאור, תרתי משמע, התכנסנו כאן. יישר כוחכם.

הנשיא מתווה את הדרך על ידי הדגשת המשותף.
לעומת זאת, קשה לראות תרומה ליחד-השבטים כאשר מדגישים דווקא את הניגודים ביניהם. בשנתיים האחרונות באו אלי לכנסת קבוצות קטנות של תלמידי י"ב ממקומות שונים, לקראת בחינת הבגרות באזרחות. הנושא החוזר: "השסעים בישראל". אז קראתי מעט ולמדתי את "תורת השסע".
יש אומרים: אצלנו שלושה שסעים; אחרים גורסים: חמישה שסעים.

ועכשיו למבחן. התדעו מהו ההבדל בין שסע פשוט לבין שסע מורכב?
התדעו מה בין שסע צולב, שהוא רע, לבין שסע חופף, הרע - פחות?

וקראתי גם דוגמה מוחשית לאנשים משני עברי השסע:
"יהודי שהוא מזרחי, שמאלני, חרדי ועשיר", ולעומתו "יהודי שהוא מזרחי, ימני, חרדי ועני".
כך כתוב, לא המצאתי. ושאלה לכבוד שר החינוך: הדוגמא הזאת מייצגת שסע צולב או שסע חופף?

אבי-מורי היה אומר לנו: "אין צורך לדאוג - צרות לא תחסרנה". וצרות יש. בעיות יש. מתחים יש.
אבל, למרות הכל, יש התקדמות. היא ניכרת לעין, לעין הרוצה לראות. מעבר להבדלים ולרגשות השליליים, רבים נעים אל תוך ההוויה החברתית - כלכלית בארצנו. יותר ויותר מתקדמים. יותר ויותר מעורים.

בנתוני הפתיחה הקשים של החברה בישראל זה ייקח זמן, בוודאי, וגם אני אדוני הנשיא, בעל תקווה.
אבל, עלי לומר - התקווה מותנית. עם פתיחת שנת הלימודים נפנה שוב לשיעור, והפעם: לשון. נדבר על משפטי תנאי בעזרת דוגמה ידועה: ההמנון הלאומי - שהבית הראשון בו הוא משפט תנאי ארוך:
רק כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה, ורק כל עוד עין לציון צופיה - לא אבדה תקוותנו, להיות עם חופשי בארצנו.

עם חופשי, עם נאור, עם שהנחיל אור לקוראי התנ"ך בלשונותיהם; עם הדוגל בחופש המחשבה ובחופש הביטוי גם בניגוד לרצון השליט, כנתן הנביא בעומדו לפני דוד המלך וכאליהו הנביא בהוכיחו את אחאב; עם שקבע ערכי יסוד של חרות וצדק לכל, המתקיימים ביחיד גם מעֵבר - ואף בניגוד - לרצונו של רוב; דברי אמת מירושלים שהפכו לערכים המכונים "אוניברסליים".

אבל יש בינינו מי שערכים אוניברסליים אלה הם לצנינים בעיניהם, ובהם גם, כפי ששמענו מפיה שוב אתמול, שרת המשפטים במדינת ישראל. המונח הזה הפך בפיהם לשיקוץ, ובעזרתו הם מנגחים בדברי שקר את מגדל העוז של הדמוקרטיה שלנו, את בית המשפט העליון שלנו, כאילו חבריו אינם קשובים דיים, אינם לאומיים דיים, כלומר, אינם פטריוטים דיים, כלומר... מוטב שאפסיק כאן.

דברי ההבל האלה מאיימים על יכולתנו לשַמֵר את מסגרת היחד החיונית, שבה נשמרות זכויות יסוד של אזרחים בישראל. הדיבורים הגסים האלה כבר נוגעים בחישוקים השומרים עלינו יחדיו.
זהירות רבותי: אין כאן עוד שסע. כאן - נפערת תהום.

האחריות על כתפנו, בני הרוב בארצנו, וזהו התנאי: נפש הומייה, נדיבה, רחבה, אדיבה, הוגנת, ישרה, שואפת חרות, חותרת לאמת, רודפת צדק, ומבקשת שוויון זכויות על פי תורתנו: "כגר כאזרח".
בְּאֵלה - התקווה.

**************

דברים שאמרתי הערב בכינוס לכבוד הוצאת הספר "שיחות של תקווה" מאת הנשיא ראובן רובי ריבלין ויועז הנדל, שנערך במרכז מורשת בגין.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 184. הגיבו: 22. שיתפו: 36.
{% trans 'Tags' %}:

*************** על לאומיות וזכויות אדם ********************

הבוקר נשאלתי בראיון אם פעילותי בכנסת תואמת את ערכי הליכוד. ובכן, אני פועל בכנסת על פי השקפה שאימצתי לפני עשרות שנים, ועל יסודה הצטרפתי לתנועת החרות ב 1972. השקפה זו מכונה "לאומית ליברלית" וכותרת הרצאותי בבתי ספר בשנים האחרונות היא "לאומיות וזכויות אדם". לאורך השנים אנו רואים בדמוקרטיות שינויים באופיין של מפלגות, אבל עד היום, בסמליל הליכוד מופיעות המלים "מפלגה לאומית ליברלית". יש לצקת תוכן ממשי למיזוג החיוני של צמד המושגים הזה. זהו היסוד שעל פיו אני פועל בכנסת, לעתים מתוך התנגדות להצעות חוק הסותרות אותו, שהממשלה מביאה, לצערי, לאישור הכנסת.

אזכיר: בשנת 2015 לא ביקשתי להיות חבר הכנסת הנוכחית וכלל לא חשבתי על אפשרות זאת. ראשי הליכוד הפצירו בי להצטרף לרשימת הליכוד לכנסת, ונעניתי. לאחר עשרות שנים של פעילות ציבורית, חברי מזכירות הליכוד ידעו היטב מהן דעותי ולמרות זאת (ויש אומרים בגלל זאת) תמכו פה אחד בשיבוצי ברשימה. אני מתמיד בפעולתי בוועדות הכנסת ובמליאתה על יסוד השקפתי הידועה, גם אם הממשלה, משיקולים שונים, ולעתים גם משונים, מביאה הצעות חוק הסותרות אותה.

אני תומך בהסדרה בחוק של היחסים בין הכנסת לבית המשפט העליון. אחד המרכיבים של הסדרה זו היא פסקה המכירה בסמכות בג"ץ לפסול חוק, שהממשלה העבירה בכנסת בקולות תומכיה, אם בג"ץ סבר שהוא פוגע בזכויות יסוד של יחידים או של קבוצות, כיוון שהוא חוקק לתכלית לא ראויה או שהפגיעה בזכויות היא במידה העולה על הנדרש. אולם, אם הכנסת תרצה בכל זאת לשוב ולחוקק חוק כזה, הממשלה תצטרך להרחיב את מעגל התמיכה הציבורית בכך ולא להסתמך שוב, בלי מחשבה רצינית נוספת, על אותו רוב אוטומטי של תומכיה. צריך להרחיב את מעגל ההסכמה הציבורית למהלך מיוחד כזה.

לשם כך אני שב ומציע, שחקיקה מחודשת של חוק שבג"ץ פסל תדרוש רוב מיוחד של 70 חברי כנסת לפחות, ובהם גם כמה חברי אופוזיציה. אין בכך חידוש מופלג: הסדר דומה מצוי כבר בחוק ההדחה שהכנסת קיבלה לפני שנתיים. כך ניתן להשיג את האיזון הראוי ביחסים החיוניים בין הכנסת לבין בית המשפט העליון.

יש שיתלוננו כי שיטה זו אינה יעילה דיה, אך לואיס ברנדייס, השופט היהודי בבית המשפט העליון בארצות הברית, הסביר את הגישה הראויה לפני תשעים שנה: "הרעיון של הפרדת הרשויות אומץ לא כדי להגביר יעילות אלא כדי למנוע הפעלה שרירותית של כוח. המטרה לא היתה להימנע מחיכוך, אלא דווקא, באמצעות החיכוך הבלתי נמנע הכרוך בפיזור סמכויות הממשל בין שלש רשויות, להציל את העם משלטון יחיד".

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 167. הגיבו: 25. שיתפו: 25.
{% trans 'Tags' %}:

******** ההתגברות על פסקת ההתגברות ********

ועדת השרים לחקיקה הפכה את עצמה היום לזירת תחרות בהצעות חוק קיצוניות והציגה תרגיל בפראות פוליטית. בתחרות הזאת זכתה כמצופה הצעת חוק קיצונית ומתעתעת. אותו חלק בימין הפוליטי בישראל, שמידרדר בשנים האחרונות מלאומיות ללאומנות, מוכן סוף-סוף לעשות לנו טובה ולהכיר, כביכול, בסמכותו של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לבטל חוק של הכנסת, כאשר הוא סבור שהחוק פוגע יתר על המידה בזכויות יסוד של יחידים ושל קבוצות מיעוט.

אבל, בהעניקם את הצעצוע היקר הזה לשופטים, מודיעים יוזמי החוקים הרעים האלה כי הם נוטלים אותו מיד בחזרה: תוכלו לשבת על המדוכה, שופטים נכבדים, תוכלו לשקול וגם לפסוק. אבל אם תחליטו לבטל חוק של הממשלה, שהיא העבירה אותו בכנסת בחסות המשמעת הקואליציונית, יכנסו את הכנסת ויבטלו את הביטול ברוב של 61 בלבד. זהו הרוב המזערי המאפשר בלאו הכי לממשלה למשול, והוא עומד לרשותה תמיד, גם כדי לחוקק גחמה פוגענית.

זה לא חוק - זה צחוק, והבדיחה הזאת היא על חשבוננו. אבל כעבור זמן קצר באה בשורה טובה: הניסיון הזה נהדף. אמנם, בצהרים הודעתי שאצביע נגד הצעת החוק הנפסדת הזאת, אבל אני יכול לספק לצורך הדיפתה רק אצבע אחת. לכן שמחתי לשמוע את הודעתו של שר האוצר משה כחלון, כי סיעת כולנו תצביע נגד הצעת חוק ההתגברות שוועדת השרים לחקיקה אישרה בצהרים. החגיגה נגמרה.

הערה אישית: המשימות ששר האוצר נטל על עצמו ידועות גם לי: כלכלה, משק, צמיחה, דיור. בכל אלה הוא מצליח. אבל לעתים אנחנו מעמיסים עליו ועל סיעת כולנו ציפיות גבוהות ומכבידות בנושאים יסודיים, עקרוניים, בחיינו בדמוקרטיה הצעירה שלנו. כמו שהוכיח בחוק ההמלצות כך גם היום בעניין חוק ההתגברות, משה כחלון התייצב ועמד בפרץ באומץ פוליטי הראוי לציון.

בימים האחרונים, ההסתערות הגסה לעבר חוקי התגברות, הפוגעים ביכולת בג"ץ להגן על זכויות היסוד של אזרחי ישראל, חשפה גישות קשות לעיכול ובהן הסיסמה: "זה אנחנו - או הם". "הם" עבור המשתלחים אינם האיראנים או אנשי חמא"ס אלא, אבוי, שופטי בית המשפט העליון.

בראותי את ההתלהמות הזאת נזכרתי בפסוק הידוע בתהילים, וחשבתי: אלה ברכב ואלה בסוסים, אלה בבולדוזרים על בית המשפט העליון ואלה בגייסות של מצביעי פריימריס - ואנחנו בשם משפט וצדק נזכיר,
ונצליח.


אהבו: 618. הגיבו: 76. שיתפו: 149.
{% trans 'Tags' %}:

מדוע הצבעתי אתמול נגד חוק הלאום?

אתמול הביאה הקואליציה, להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, את חוק הלאום. הצבעתי נגד. שעות אחדות לפני ההצבעה הסברתי מעל הדוכן במליאה מדוע כך נהגתי:

"ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, המושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, ומקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה". נוסח זה הצעתי החל מ 2011, אבל ועדת השרים לחקיקה סירבה לאשר את בקשתי להביא אותו בפני הכנסת הנכבדה הזאת בקריאה הטרומית.

למרות זאת אוכל לבשר, כי בחודשים האחרונים אימצו את הנוסח הזה סיעות כולנו וישראל ביתנו החברות בקואליציה, וזאת לאחר שסיעות המחנה הציוני ויש עתיד מן האופוזיציה הודיעו כבר בשנה שעברה כי הן תומכות בו. אסתכן בהערכה: בכנסת הזאת לא יתקבל בקריאה שלישית חוק-לאום שאין בו אמירה מפורשת על קיום שוויון זכויות לכל אזרחי ישראל.

אך בינתיים, בהצעת החוק המובאת כאן לקריאה ראשונה, גברה ידם של אלה השוללים אזכור כזה. לכן היא פגומה קודם כל במה שאין בה: אין בה התחייבות מפורשת של מדינת העם היהודי לקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה.

אבל, הצעת החוק הזו פגומה גם בגלל מה שיש בה. יש בה סעיף 7ב, בנוסח הזה: "המדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת". אין צורך בפירוש.

ולעומת זאת, לפני שבע שנים, אור ליום 23 במרץ 2011, הכנסת ה 18 קיבלה בקריאה שלישית, בתמיכת הממשלה בראשות הליכוד, את התיקון מספר 8 לפקודת האגודות השיתופיות. מאז, החוק מגדיר באופן כללי, עמום - ועל כן גם רחב - את סמכותן של ועדות קבלה, לקבל או לדחות מועמדים להצטרפות ליישובים בנגב ובגליל, המונים פחות מ 400 משפחות. אולם, החוק גם הגביל את סמכותן של ועדות הקבלה במלים הברורות האלה:

"ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית-פוליטית."

הנוסח הזה של החוק, כולל תריסר ההגבלות שתיארתי, התקבל ברוב 30 נגד 20. תמכו בו נציגי הסיעות הבאות: קדימה, העצמאות, יהדות התורה, ש"ס, ישראל ביתנו, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, והליכוד. גם הליכוד.

לפני כחודשיים, ביום 13 במרץ 2018, בדיון האחרון של ועדת הכנסת המיוחדת לעניין חוק זה - והיא מיוחדת בעיקר בכך שהוקמה כדי שלא אהיה חבר בה - אמר עורך הדין איל זנדברג, בייצגו בדיון את היועץ המשפטי לממשלה, שסעיף 7ב מהווה "הפלייה בוטה בין בני אדם, שאינה עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", והוסיף כי "אין מקום לחוקקו בנוסח זה". יו"ר הועדה, ח"כ אמיר אוחנה, השיב כי הוא "נוטה להסכים עם ההערה" הזאת.

אכן, אין מקום לחקיקה זאת.

מכל אלה יובן כי בחוק הזה, הן על מה שאין בו והן על מה שיש בו, לא אוכל לתמוך.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 337. הגיבו: 32. שיתפו: 66.
{% trans 'Tags' %}:

הבוקר התראיינתי בתוכניתו של רזי ברקאי "מה בוער" בגלי צה"ל, בעקבות הדברים התקיפים שהוחלפו השבוע בין שרת המשפטים איילת שקד לבין נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק. אביא כאן את עיקרי דברי.

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, הוא מוסד חיוני, המגן על אזרחים ועל קבוצות מיעוט מפני פגיעות בזכויותיהם על ידי הממשלה ושלוחיה או גם על ידי הכנסת. ההתקפות עליו נועדו לפגוע ביכולתו להגיש עזרה חיונית לאזרחי ישראל. בשנים האחרונות התקפות ישירות אלה הן בוטות ולעתים אף גסות אבל יש בהן יתרון אחד: הן התקפות גלויות. לכן קל להשיב למתקיפים.

אבל בשנים האחרונות יש מי שתוקף את בית המשפט בשתי דרכים עקיפות, שסכנתן בכך שהן כמעט סמויות מן העין.

בשיטה הראשונה מדברים על חקיקה בכנסת המבטאת את "רצון העם". לפני שבועות אחדים החריפה שרת המשפטים, איילת שקד, את הביטוי הזה, ובנאום בכנס דיברה על "חוקי העם", שנבחריו בכנסת מחוקקים. בבחירת הביטויים האלה אין תמימות. כוונתם ליצור מעין הילה של קדושה המרחפת מעל חוקי הכנסת. ומה תוסיף הקדושה הזאת? זהו איתות לציבור, שלבג"ץ אין זכות ואין לו סמכות מוסרית לבטל את חוקי הכנסת. מן הביטוי "חוקי העם" עולה צליל לא נעים, וברוח מתאימה עולה ממנו גם ריח לא נעים,

את הרעיון שחוקי הכנסת משקפים את "רצון העם" ניתן להפריך בקלות בכנסת הנוכחית. לפני שנתיים דחתה הכנסת הזו ברוב עצום הצעת חוק פרטית של סיעת "ישראל ביתנו", בדבר הנהגת עונש מוות בישראל. אולי ניתן היה אז לומר שהפלת החוק הזה ביטאה את "רצון העם". והנה חלפו שנתיים, סיעת "ישראל ביתנו" הצטרפה לקואליציה ולפני שבועות אחדים הצליחה לאלץ אותה לתמוך באותה הצעת חוק ממש. ואכן, הצעת חוק זו אושרה במליאת הכנסת - אותה כנסת - לפני כמה שבועות. הרי לכם "רצון העם" וגם היפוכו.

שיטת ההתקפה העקיפה השנייה על מעמד בג"ץ היא שימוש מטעה בביטוי "הפרדת הרשויות". פירוש קיצוני לביטוי זה ניתן לפני שלושה חודשים על ידי שר החינוך: "הממשלה תמשול, הכנסת תחוקק והשופטים ישפטו". אולם, כל שר יודע שאין הפרדה אמיתית בין הממשלה לכנסת, וכי הממשלה שולטת בחקיקת הכנסת באמצעות הרוב הקואליציוני עליו היא נשענת. על כן ברור שכאשר, במקום לעמוד על "פיזור העוצמה השלטונית בין שלוש רשויות השלטון", דורשים "הפרדת רשויות", מתכוונים להקים גדר או אף חומת הפרדה בין הכנסת לבין בג"ץ. תכלית החומה היא למנוע מבג"ץ ביטול של חוקי הכנסת העשויים להיות גם, למעשה, "חוקי הממשלה".

לצערי, הגישה השלילית הזאת זוכה גם לתמיכה של כמה מלומדים בתורת המשפט. נחמץ לבי כאשר שמעתי אחדים מהם, בלשונו הנפלאה של ש"י עגנון "פרופסורים גמורים", מסבירים מדוע אין לכלול ב"חוק הלאום" גם את ההתחייבות לקיים שוויון זכויות לכל אזרחי ישראל.

מטרת ההתקפות הישירות והעקיפות על בית המשפט העליון היא להחלישו, לתקוע אותו בפינתו ולפגוע ביכולתו החיונית להגביל הן את הממשלה ואת הכנסת מפני הפרת הזכויות של בודדים ושל קבוצות המיעוט בישראל. יש לפעול כדי לסכל את הסכנה לפגיעה בדמוקרטיה שלנו, כי רק זו שבה הרוב מושל וזכויות המיעוט נשמרות ראויה לבני חורין.


אהבו: 626. הגיבו: 79. שיתפו: 199.
{% trans 'Tags' %}:

ב"חוק ההמלצות" שלושה פגמים יסודיים: הוא חל על חקירות המתנהלות בימים אלה; הוא חוק מוכוון-מטרה אישית; הוא מבטא שימוש בכוחה של מפלגת השלטון על מנת לסייע, על ידי חקיקה, לאחד מחבריה העומד בראשה ונתון בחקירת המשטרה.

הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה; הכל יודעים למה החוק הזה ייכנס, אם ייכנס, לספר החוקים.


אהבו: 313. הגיבו: 55. שיתפו: 86.
{% trans 'Tags' %}: