מרצ

53,606 ( +0.52% בחודש האחרון)

טוען נתונים נוספים...

אילן גילאון / מרצ באתר כנסת פתוחה

  אילן גילאון בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 17 באוגוסט 2017 20:50. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך: 21 באוגוסט 2017 07:05


אתיופיות, אוהדי כדורגל, חרדים, מפגינות, ערבים, אנשים עם מוגבלויות, מתנחלים, פעילות הדיור הציבורי - כולם מבינים טוב מאוד מה היא אלימות משטרתית. יש בעיה - וצריך לטפל בה. לכן יחד עם עוד עשרות ח"כים מארבע סיעות פניתי ליו"ר הכנסת בבקשה להקמת השדולה למניעת אלימות משטרתית. אבל יו"ר הכנסת אדלשטיין כנראה לא מבין מה היא אלימות משטרתית ובצעד חסר תקדים, סירב לאפשר את הקמת השדולה.

האמתלה התלושה של אדלשטיין? קיימת שדולה שעוסקת בנושא דומה. ומהי אותה שדולה? "השדולה למען השוטר, אשר הוקמה כדי לפעול למען שוטרים, אנשי שירות בתי הסוהר ולוחמי האש", לא פחות.

יולי אדלשטיין כנראה לא מבין עבור מי נועדה השדולה הזאת, היא נועדה עבור המפגינים ברחובות, עבור אלו שנאבקים על ביתם. אם יו"ר הכנסת חושב שהמאבק שלנו יסתיים כאן - הוא חי בסרט. לא יעזרו שום טריקים ושטיקים לאף אחד. אנחנו נמצה כל הליך אפשרי כדי להקים את השדולה הזאת - עד שהיא תוקם.

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה בדיווחים על אלימות משטרתית. אנחנו נחשפים למציאות מטרידה מאוד, גם בהיקף התופעה וגם בחומרת מקרי האלימות. קואליציה ואופוזיציה, יהודים וערבים, חרדים וחילונים, ימנים ושמאלנים - כולם מוטרדים מהעלייה באלימות המשטרתית.

אלימות משטרתית היא בעיה. זה לא אומר שכל השוטרים אלימים, זה לא אומר שיש כתם על כל משטרת ישראל - אלא שיש כאן בעיה אמיתית שלא תעלם גם אם יו"ר הכנסת יסרב לאפשר לנו להקים שדולה. למשטרת ישראל יש תפקיד מרכזי בשמירה על ביטחון ושלום האזרחים. השוטרים והשוטרות עובדים בתנאים קשים והערכתנו נתונה להם. כל זה לא אומר שהם מעל הביקורת של הכנסת. כשאנחנו מפקידים את המונופול על הפעלת כוח בידי המשטרה - אנחנו חייבים לפקח עליה, ולהיות רגישים למקרים של ניצול לרעה של אותו כוח.

בואו נראה ליולי אדלשטיין שאלימות משטרתית היא בעיה ושלא נעצור עד שנפתור אותה. כועסים? שתפו

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 900. הגיבו: 101. שיתפו: 174.
{% trans 'Tags' %}:

למה זוגות להט"בים זכאים לאמץ ילדים?
כי הם בני אדם. זה למה.
----

הם לא אוהבים הומואים. והם לא אוהבים לסביות. והם לא אוהבים בי-סקסואלים. והם לא אוהבים טרנסג'נדרים. הם לא אוהבים נכים. גם לא ערבים. גם לא את הקשישים. גם לא רפורמים. גם לא את ניצולי השואה. למעשה – הם לא אוהבים אף אחד שהוא לא הם.

הניסיון הנואל של הממשלה למנוע מזוגות להט"בים לאמץ ילדים הוא חרפה.
נימוקי הסירוב של הממשלה לאפשר ללהט"בים לאמץ ילדים היו חשוכים ומביכים כבר לפני מאה שנה.

אבל זה לא יעזור להם.
זה לא יעזור להם כי בסוף אנחנו מנצחים.

הם היו נגד ביטול האיסור הפלילי על משכב זכר - ואנחנו ניצחנו.
הם היו נגד שוויון זכויות בפנסיה לאלמנים ואלמנות להט"בים - ואנחנו ניצחנו.
הם היו נגד ביטול הפקודות שאוסרות על השתלבות של להט"בים בצה"ל - ואנחנו ניצחנו.

בכל מה שקשור לקהילה הגאה - הם היו נגד כל ביטוי של שוויון, כל מה שמריח כמו הישג, כל מה שהוא עוד צעד קדימה בדרך למימוש זכויות דמוקרטיות. לאורך כל הדרך נלחמנו במי שרצה להישאר במציאות של אפליה ודיכוי כלפי ישראליות וישראלים על רקע נטייתם וזהותם המינית - וניצחנו.

כי בסוף, הכל קשור לעניין אחד, פשוט מאוד - שוויון ערך האדם.
יש מי שמאמין שכל בני האדם הם שווים ויש מי שעסוק בהפצת שנאת חינם והסתה כדי לפגוע באחרים.

אנחנו ננצח גם הפעם.

זוגות להט"בים יוכלו לאמץ ילדים - ולא יעזור לנתניהו, בנט וסמוטריץ' כלום.

---
מסכימים? שתפו

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 2,020. הגיבו: 105. שיתפו: 620.
{% trans 'Tags' %}:

הון, שלטון, עולם תחתון!

* * *
אתם בטח מרגישים שכבר יש משהו מוכר וידוע בפרשת בזק. לא טעיתם.
ראינו את זה בפרשת הצוללות.
ראינו את זה בקצבאות הנכות.
קו אחד מחבר בין כל אלה.

נתניהו? הוא לא סופר אותנו. עבורו אנחנו, האזרחים, מהווים מטרד.

עבורו אין דבר כזה אינטרס ציבורי – הכל מוכפף לצרכיו הפרטיים.
אין ממלכתיות – יש מלוכנות.
אין מינהל תקין – יש מקורבים. ועוד איזה.

שלמה פילבר , שאול אלוביץ', דוד שמרון, נתן אשל, גיל שפר, פרח לרנר, אבריאל בר נתן, ארי הארו, אבריאל בר יוסף, אליעזר (צ'ייני) מרום, מיקי גנור, עזרא סיידוף, שלדון אדלסון, ארנון מילצ'ן, תיסנקרופ, בזק.

האנשים שניהלו עבור נתניהו את הבחירות, שניהלו עבורו את המשא ומתן הקואליציוני, שמשמשים עבורו שליחים למשימות דיפלומטיות, האנשים הכי קרובים לנתניהו – כולם מעורבים עד צוואר בשירות הטייקונים ונגועים בניגודי עניינים.
צירוף מקרים? אין סיכוי.

נתניהו תמיד דואג להקיף את עצמו באנשים ששולטים בתאגידי ענק, עם כיסים מרופדים, שיכולים להטיב עימו והוא יכול להטיב עימם. הוא חושב שכל עוד יש לו אותם - הוא יכול לדרוך עלינו.

הוא טועה. בענק.
אם כולנו חלק ממסע מתוזמר - בואו נראה לו כמה רעש התזמורת הזאת יכולה לעשות.

שתפו!

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,044. הגיבו: 218. שיתפו: 458.
{% trans 'Tags' %}:

כסף לקצבאות, לא לצוללות

***

בנימין נתניהו, דוד שמרון, מיקי גנור, אבריאל בר יוסף, אליעזר (צ'ייני) מרום, טיסנקרופ. העצורים, החשודים וכוכבי חדרי החקירות. כל רובד נוסף שנחשף מפרשת הצוללות מעורר בחילה מרוב זלזול בציבור. לפנינו מה שנדמה כפרשיית שחיתות רב מערכתית שמעורבת בה צמרת המדינה - ממשרד ראש הממשלה ועד למפקד חיל הים ולצידם מיני מקורבים וגוזרי קופונים מקצועיים. פרשיות מסוג אלו יכולות להתקיים רק בסביבה שבה הריקבון הוא עמוק. עמוק מאוד.

זוהי התנהגותם של מי שהחליפו את הממלכתיות במלוכנות. של מי שעבורם מדינת ישראל היא אמצעי לריפוד כיסיהם. של אנשים שהציניות החליפה אצלם את שיקול הדעת. של אלו שחושבים שהאזרחים צריכים לשרת את השלטון ולא השלטון את האזרחים. ככה מתנהג מי שלא רואה את הציבור ממטר.

ובזמן שנתניהו בוזז עם חבר מרעיו את הקופה הציבורית ופוגע בביטחון ישראל - הוא ממשיך לחסום בגופו את העלאת קצבת הנכות.

שלוש צוללות ושתי ספינות שחיל הים לא צריך עולות 6.8 מיליארד ש"ח. זו גם העלות של יישום הצעת החוק שלי, להעלאת קצבת הנכות לשכר המינימום.

אותו נתניהו שחיסל את מנגנון עדכון הקצבאות ב-2003 הוא מי שמונע בכל אמצעי את יישום ההסכמה הרחבה בכנסת, בין כל סיעות הבית, להעלאת קצבת הנכות. אי-אפשר לחיות מ-2,342 ש"ח בחודש.

נתניהו וחצר מקורביו ממשיכה שוב ושוב להעדיף את האינטרס הפרטי שלהם על פני האינטרס הציבורי. שולטים בשביל המעטים ולא מנהיגים בשביל הרבים. עם הצוללות ובלי הצוללות, עם קצבת הנכות ובלי קצבת הנכות, נתניהו צריך ללכת הביתה - ויפה שעה אחת קודם.

***

כועסים? שתפו

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,532. הגיבו: 172. שיתפו: 741.
{% trans 'Tags' %}:

יותר מדי חודשים שהילדים במחלקה ההמטו-אונקולוגית בבית החולים הדסה הם שק החבטות של מערכת הבריאות. יותר מדי חודשים שהוריהם נאלצים לא רק להתמודד עם מחלת הסרטן של ילדיהם אלא גם עם התפרקות מערכת הבריאות הציבורית. הם נפלו קורבן למשבר אמון בין הרופאים למנהל ביה"ח. בין האזרחים למדינה. בין המטופלים לממשלה. בין הציבור לשלטון.

את מלחמת האגו, הכבוד והקרדיט לא צריך לנהל על גבם של הילדים. אני קורא לשר ליצמן, למנהל ביה"ח הדסה פרופ' רוטשטיין ולרופאי המחלקה – שימו את האגו בצד. אל תנהלו מלחמות על גבם של מטופלים. בטח על גבם של ילדים שלקו בסרטן.

הגעתי היום לחזק את ידיהם של ההורים – לחבק אותם ולהגיד להם שאנחנו לא נוותר. לא נוותר במאבק שלנו על מערכת בריאות ציבורית ששמה את האדם במרכז. לא נוותר עד שהילדים האלה לא יצטרכו לעבור את הסבל והסיוט שהם עוברים היום. לא נוותר עד שתהיה מערכת בריאות ציבורית שיודעת לפתור את הבעיה שלה בין מבוגרים – ולא לגלגל אותן על ילדים חולי סרטן.

מי שגורם מצוקה להורים וילדים חולי סרטן – הוא אטום וערל לב. וזה בדיוק מה שהממשלה הזאת עושה. את הסבל הזה צריך לסיים – ויפה שעה אחת קודם.

שתפו

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 462. הגיבו: 57. שיתפו: 138.
{% trans 'Tags' %}: