הרשימה המשותפת

85,347 ( +0.42% בחודש האחרון)

טוען נתונים נוספים...

דב חנין / הרשימה המשותפת באתר כנסת פתוחה

  דב חנין בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 20 באוגוסט 2018 10:28. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך: 20 באוגוסט 2018 07:05


"בימי חיי ראיתי כל כך הרבה דברים לא צפויים קורים, כמו עליית היטלר לשלטון, וכמו סופו המר של רומל באל עלמיין. אבל אם נמשיך להביט למטה, לרגליים, נמות מיגון. לכן תמיד אני מביט למעלה".

אני אבל על מותו של אורי אבנרי. לוחם שלום ושוויון. פטריוט אמיתי שהבין את סכנות הלאומנות. כותב ועיתונאי מחונן. פרלמנטר מעולה.
ארונו של אבנרי יוצב בבית סוקולוב בת״א ביום רביעי בשעה 1700.
הכרתי את אורי בשנות השמונים. כעורך דין צעיר במשרדו של אמנון זכרוני, אחד התפקידים שלי היה השתתפות בייעוץ ובייצוג המשפטי של "העולם הזה", השבועון שאבנרי הוביל. זו הייתה משימה לא פשוטה: מצד אחד רצינו לאפשר את החשיפות האמיצות ואת האמירות הנוקבות. מצד שני, לעיתון הזה לא היה עורף כלכלי וצריך היה להגן עליו מפני סיכונים משפטיים. עבורי, זה היה בית ספר מצוין ליצירתיות משפטית.

אורי חשב אחרת וכתב אחרת. הוא ידע לראות תהליכי עומק במקומות שאחרים ראו רק קצף על פני המים. הוא כתב עברית רזה, חדה ופשוטה, נטולת המליצות שהציפו את העיתונות עד ימיו. דורות של עיתונאים חונכו אצלו ושינו את פני הכתיבה העיתונאית בעקבותיו.

הוא היה פרלמנטר מצוין. בשונה ממני, הוא לא העריך את עבודת ועדות הכנסת ומיעט לקדם חקיקה פרטית. הוא היה אמן המליאה. יחד עם עו"ד זכרוני הוא ידע להמציא כלים פרלמנטריים חדשים. אחרי קדנציה אחת שלו בכנסת, היו צריכים לשנות לגמרי את התקנון כדי לחסום את הפרצות שהוא גילה.

והיה לו מצפן פוליטי יציב. הוא הבין שמבחנה העליון של ישראל נמצא ביכולת להגיע לשלום. הוא המחיש היטב את ההבדל בין לאומיות לבין לאומנות. אהבת העם, השפה והארץ לא התגלגלו אצלו מעולם להתנשאות או לשנאת האחר. אופטימיות היתה עבורו תכנית עבודה. את התכונה הזו שלו אני מציע לכולנו לאמץ.

יהי זכרו ברוך.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 553. הגיבו: 42. שיתפו: 106.
{% trans 'Tags' %}:

הכי רחוק מהבית ברחוב בלפור: נשיא אורגוואי לשעבר, איש השמאל חוסה מוחיקה, שכונה "הנשיא העני ביותר בעולם", הודיע כי הוא פורש מכל תפקידיו הפוליטיים ויוצא לגמלאות כאזרח פרטי.

מוחיקה הצנוע - שסירב לעבור להתגורר בארמון הנשיאות המפואר, ושנהג לנסוע ממקום למקום בחיפושית משנת 1987 - הצהיר כי הוא מוותר גם על הפנסיה לה הוא זכאי מתפקידו האחרון כסנאטור.

"יש כאלה שמכנים אותי 'הנשיא העני', אבל אני לא נשיא עני", אמר. "האנשים העניים באמת הם אלו שתמיד רוצים עוד ועוד, אלו שלעולם אין להם מספיק. אלו הם העניים, משום שהם לכודים בתוך מעגל קסמים, ולעולם לא יהיה להם מספיק זמן לעצמם. אני בוחר באורח חיים צנוע זה, ובוחר לא לצבור יותר מדי רכוש, כדי שיהיה לי זמן לחיות את חיי כפי שאני רוצה. זה עניין של חירות. אם אין לך הרבה רכוש, אז אתה לא צריך לעבוד כל חייך כמו עבד כדי לממן אותו, ולכן יש לך יותר זמן לעצמך".

השוואה בין סגנון החיים שלו לבין זה של ראש הממשלה אצלנו - זועקת. גם לעם בישראל, כמו לעם באורוגוואי, מגיע לחיות במדינה שמובילים אותה סוציאליסטים, במקום נהנתנים ומפונקים בני אליטה מושחתת.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 2,730. הגיבו: 251. שיתפו: 701.
{% trans 'Tags' %}:

שתפו את התכנית של נתניהו: טיהור אתני וטרנספר. לפני שנבחר לראש ממשלה הוא הודה בכך בגלוי. מתחת לכל המסיכות - זה האיש וזו דרכו.
מעריב 17.11.1989

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 170. הגיבו: 49. שיתפו: 97.
{% trans 'Tags' %}:

איך מנצחים במאבק על השינוי? מה צריך לעשות כשהממסד הליברלי במשבר והימין הפופוליסטי תוקף? ולמה צריך - במצב כזה - ללכת דווקא שמאלה ולא להתמרכז? קראו ושתפו את מאמרי ב'הארץ' המציע תשובות לשאלות האלה ולכמה נוספות:

"משבר הליברליזם, בעולם ובישראל, הוא עמוק ואמיתי. אבל כמו כל משבר, הוא נושא בחובו סכנות גדולות לצד אפשרויות אמיתיות.

בשני מאמריו במוסף "הארץ" ("מחירות הפרט לעריצות המיעוט", 3.8, ו"כשגדי טאוב פגש את סטיב בנון", 27.7) ממחיש גדי טאוב את הסכנות בהתפעלות שלו מסטיב בנון, תיאורטיקן הטראמפיזם בארצות הברית. בנון אכן מיטיב לחשוף את חולשות הממסד הליברלי, ואלה רבות וקשות: הקצנה של אי־שוויון כלכלי, עיוורון לבעיות חברתיות והתנשאות על אנשים פשוטים. אבל — וזה אבל גדול — התקפתו על הממסד הליברלי לא באה כדי להציע במקומו משהו טוב יותר ושוויוני יותר, אלא כדי להחליף אותו במשהו גרוע יותר.

בארצות הברית הובילה ההתקפה על האליטות הליברליות לעליית ממשל שמטפח בקיצוניות את האליטה הבעייתית מכולן, זו של בעלי ההון הגדולים. כמו אצל הפשיסטים במאה ה–20, רטוריקה דמגוגית נגד בעלי ההון משמשת לכינון שלטון ידידותי במיוחד עבורם.

הימין הפופוליסטי יודע לזהות בעייתיות שהממסד הליברלי מתעלם ממנה. אבל טאוב הולך צעד אחד נוסף, רדיקלי ומרחיק לכת. הוא מציע לאמץ מהימין החדש לא רק את ראיית הבעיות אלא גם את הגדרת הפתרונות: את חוק הלאום הוא רואה כביטוי לרצון דמוקרטי של הרוב; ולשמאל הוא מציע להתחרות עם הפשיסטים על "הגנת הגבולות מפני מהגרים". בכך הוא חוצה את הקו הערכי המבחין בין ימין ושמאל.

יש מה לבקר בדמוקרטיה הליברלית. כתבתי על כך בעבר תחת הכותרת "אבל מהי דמוקרטיה בעולמה של פועלת טקסטיל". זו שאלה חשובה בשתי רמות: ברמה המהותית, דמוקרטיה שאיננה רלוונטית לפועלות במצפה רמון או בסכנין היא חלקית וחסרה. ברמה הפוליטית, דמוקרטיה כזו היא חלשה גם מפני שמי שהיא איננה משמעותית בחייו, לא ייחלץ להגן עליה מפני התקפות.

אבל הביקורת על חסרונותיה של הדמוקרטיה הליברלית לא צריכה להוביל לוויתור עליה לטובת אוטוריטריות דכאנית. לפני מאה שנה כתבה רוזה לוקסמבורג ביקורת מדויקת על הפגיעה בחירויות הפוליטיות במהפכה הרוסית, שהיתה אז בת פחות משנה: "תמיד חשפנו את הגרעין המר של אי השוויון ואי החופש הסוציאלי מתחת לקליפה המתוקה של השוויון והחופש הרשמי — לא כדי לפסול את זה, כי אם כדי לעורר את מעמד העובדים לא להסתפק בקליפה, אלא... (לכונן) דמוקרטיה סוציאליסטית במקומה של הדמוקרטיה הבורגנית, אך לא לבטל כל דמוקרטיה שהיא" (תרגום: מ"ז וולפובסקי).

ביקורת על חולשות הליברליזם לא צריכה להוביל להצטרפות למתקפה מימין על הדמוקרטיה. מנגד, אי אפשר להתגונן מפני התקפות הימין תוך התבצרות בעמדות המכשילות של הממסד הליברלי.

איך נכון לפעול? דוגמה טובה אפשר למצוא בסיבוב האחרון של המאבק נגד גירוש מבקשי המקלט. במקום לחזור על הסתפקות בעמדה ליברלית של הגנה על מבקשי המקלט מפני חורשי רעתם, התנהל הפעם מאבק שונה. במקום ליפול למלכודת ההתנשאות על תושבי דרום ת"א, הפעם המאבק התארגן מסביב ליוזמה שקמה מתוך דרום ת"א - "דרום תל אביב נגד הגירוש". המצוקה האמיתית בשכונות הפכה להיות לנקודת המוצא למערכה, ובמקום מבקשי המקלט סומנה צמרת השלטון כאחראית האמיתית להפקרת השכונות. זיהוי הבעיה הוביל לא להצטרפות לקמפיין השנאה של השלטון, אלא להתנגדות אפקטיבית לו, התנגדות שלרגעים הצליחה לשמוט את הקרקע מתחתיו.

פוליטיקה כזו דרושה לנו גם במאבקים אחרים. מצד אחד, לא ניכור מהעם ולא התנשאות עליו; ומצד שני, לא להיגררות אחר הימין. פוליטיקה כזו, של חלופה לימין, לא מפוזיציה של ממסד ליברלי, אלא מעמדות של שמאל סוציאליסטי, מצליחה בעולם. הביטו בברני סנדרס בארצות הברית, בג'רמי קורבין בבריטניה ובתנועת פודמוס בספרד. גם במקסיקו זכה השמאל בניצחון דרמטי.

השמאל הזה מצליח במיוחד בקרב צעירים. בבחירות בבריטניה תמכו בו שני שלישים מהמצביעים מתחת לגיל 30. העצרות של סנדרס באצטדיונים מלאות בצעירים. צעירי המאה ה–21 פונים לאפשרויות הרדיקליות, כי כשהם יוצאים לחיים, הם רואים את השקרים שטמונים בהבטחה "העולם יהיה פתוח בפניך, אם רק תעשה את מה שהחברה דורשת ממך". הם נכנסים לשוק עבודה של תעסוקה ארעית, מתקשים לממן שכר דירה, והשירותים החברתיים מופרטים ויקרים. להבדיל מהדור הקודם, להם לא מובטחים חיים טובים יותר מאשר להוריהם. להפך. לא פלא ש"ניו יורק טיימס" הקדיש בתחילת החודש שעברכתבת שער לתמיכה בסוציאליזם בקרב צעירי ארצות הברית.

גם בארץ ניסיונות לתת תשובות סוציאליסטיות זכו בתמיכה גדולה בקרב צעירים. השנה נציין עשור להצלחת תנועת "עיר לכולנו", שאיתגרה את שלטונו של רון חולדאי בתל אביב־יפו, תנועה שהיתה לי הזכות לקחת בה חלק. בבחירות לראשות העיר זכינו ברוב ניכר בקרב הצעירים. צעירים הובילו ובלטו גם במחאה החברתית, שלוש שנים מאוחר יותר.

אבל בישראל אלה מקרים יוצאי דופן. חסרה כאן תנועה סוציאליסטית רחבה, כמו אלה שמצליחות בארצות אחרות. השמאל בישראל נוטה להצטמצם לפוליטיקה ליברלית של הגנה על זכויות אדם ולשאלות מדיניות, אזרחיות ותרבותיות.

שמאל נטול סוציאליזם הוא שמאל שאזוק בשלשלאות, שלעולם לא יצליח להתקדם מעבר לנקודה מסוימת. השמאל יצליח אם ידע לדבר לעובדים, לעניים, לקשישים ולנכים, ואם יציע פתרונות לשכבות הביניים הנשחקות. פתרונות סוציאליסטיים נחוצים גם בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות, אצל ציבורים וקהילות שהשלטון עיוור אליהן לחלוטין.

זו איננה הצעה להחליף חד־ממדיות אחת באחרת. מול הזנחת הנושאים החברתיים, לא נכון להציב הפקרה של הנושאים המדיניים או האזרחיים. שאלות המלחמה והכיבוש אינן השאלות היחידות שבפנינו, אבל הן שאלות חשובות ביותר. כל ניסיון לדלג מעליהן נועד לכישלון. אבל גם בהתייחסות להן חיונית נקודת מוצא סוציאליסטית. למלחמות, לכיבוש ולהתנחלויות יש מחיר חברתי וכלכלי, ואילו לשלום יהיו תועלות גדולות. פוליטיקה סוציאליסטית בישראל לא יכולה לנתק בין הממד החברתי של המציאות לבין הממדים הלאומיים והעדתיים שלה.

נוכח משבר הליברליזם נדרשת דווקא הליכה שמאלה. כדי להציג חלופה אמיתית לימין דרושה — גם אצלנו — תנועה סוציאליסטית".

https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.6361873

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 406. הגיבו: 46. שיתפו: 26.
{% trans 'Tags' %}:

للعربية ↡
כמה זמן נמשיך להתבשל בתחנות בלי צל? מדובר באחד הסיפורים המרתיחים. שרי הממשלה ובראשם איילת שקד, שכנראה לא נוסעים באוטובוס, מסרבים לקדם את הצעת החוק שלי ליצירת סטנדרט מינימלי לתחנות האוטובוס – שיבטיח צל, ספסל, ושילוט מעודכן בכל תחנה.

כמחצית מהתחנות הפרושות ברחבי הארץ הן עמוד בלבד, וגם התחנות שיש בהן סככות לעיתים קרובות משרתות את צרכי המפרסמים במקום את צרכי הנוסעים. אנחנו חייבים להזכיר לשרים, שבשביל שהתחבורה הציבורית תהיה נגישה באמת, בשביל שיותר ויותר אנשים ייבחרו לוותר על הרכבים הפרטיים, התחבורה הציבורית חייבת לראות בני אדם. בכל שלב בדרך: מרגע היציאה מהבית, כולל ההגעה אל התחנה, ההמתנה בה, הנסיעה באוטובוס, והחלפת הקווים וחיבור לרכבת במידת הצורך.

חוק תחנות האוטובוס הוא צעד חיוני כדי ליצור תחבורה ציבורית שרואה בני אדם. מיד עם פתיחת כנס החורף של הכנסת נדרוש להעלות את הצעת החוק לדיון נוסף בוועדת השרים. שלחו לנו תמונות נוספות של תחנות אוטובוס בלתי אפשריות. עזרו לנו להפעיל לחץ על כל השרים כדי שלא יוכלו להמשיך להתעלם מהדרישה של הציבור, ויחד נייצר תחבורה ציבורית שרואה אותנו. לובי 99 15 דקות - ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל

إلى متى سيستمر تعرُّضنا لأشعة الشمس الحارقة في محطّات وسائل النقل العامة دون ظلٍّ يأوينا ؟
نتحدّث عن قصة جديدة من قصص الغليان الشعبي في هذا الصدد، فكما يبدو أن وزراء الحكومة وفي مقدِّمتهم الوزيرة أييلت شكيد لا يستقلّون الحافلات العمومية، ويرفضون حتى الآن قبول مشروع القانون الذي تقدّمت به، ويطالب بإنشاء الحدّْ الأدنى من المحطات ومواقف للباصات، لضمان: الظلّْ للوقاية من أشعة الشمس، ومقاعد للجلوس، وشارات مرورية محتلنة في كل محطة.
حوالي نصف مواقف الحافلات المنتشرة في جميع أنحاء البلاد ليست إلا دعامة حديدية تحمل اسم المحطة، وحتى المحطات المعدّة بسقوف من الزينك غالبا ما تخدم حاجات المُعلِنين فقط، فضلا عن احتياجات المسافرين.
علينا تذكير هؤلاء الوزراء: من أجل أن تكون المواصلات العامة سهلة حقًا ومناسبة لجميع المسافرين، من أجل أن يتخلّى الراكب عن السفر في مركبته الخاصة، ومن أجل أن نرفع نسبة المسافرين في المواصلات العامة، يجب أن تظهر المواصلات العامة بشكل جاذب لتحظى برضى ورغبة المواطنين في كل مرحلة وكل خطوة على الطريق: من لحظة مغادرة المنزل، حتى الوصول إلى المحطّة وفترة الانتظار فيها، بما في ذلك السفر في الحافلة (الباص) واستبدال الراكب خطوط السفر المختلفة، وربط هذا الموضوع بين السفر بالحافلة واستبداله بالقطار إذا لزم الأمر.
مشروع قانون محطات الباصات والحافلات العامة هذا، هو خطوة حيوية من أجل توفير مواصلات عامة تعنى بالناس. لذلك وعند افتتاح الدورة الشتوية للكنيست مباشرة، سأطالب بعرض مشروع القانون لمناقشته مُجدَّدا في اللجنة الوزارية.
أرسلوا لنا صورًا إضافية لمحطات باصات أخرى بأوضاع صعبة، ساعدونا لنمارس ضغطا على جميع الوزراء، حتى لا يتمكّنوا مواصلة تجاهلهم لمطالب الجمهور. معا نستطيع توفير مواصلات عامة ترى الجمهور وتحترمه.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,452. הגיבו: 118. שיתפו: 194.
{% trans 'Tags' %}:

נתניהו מעוניין שנעסוק כל היום בשאלה כמה דגלים פלסטינים וכמה דגלי ישראל היו בהפגנה אתמול, כי אם יש משהו שבאמת מאיים עליו - זה רבבות הערבים והיהודים שהפגינו יחד בעד שוויון ועתיד משותף. צפו ושתפו >>


אהבו: 774. הגיבו: 91. שיתפו: 167.
{% trans 'Tags' %}:

הפגנה היסטורית הערב בתל אביב. רבבות ערבים ויהודים נוהרים וגודשים את הרחובות בדרישה של דבר בסיסי - שיוויון. לכל מי שחיים כאן. זהו רגע מכונן במאבק המשותף של יהודים וערבים על דמותה של החברה שלנו. מי שרצה לקבע בחוק יסוד את האפליה ואת היררכיית האזרחות, מי שניסה להעביר מסר שיש כאן אזרחים סוג ב' וסוג' ג' מקבל הערב את התשובה הכי חזקה. מאבק יהודי-ערבי משותף שלא ייפסק עד לביטול חוק הלאום. עד לביטול של כל צורות האפליה והגזענות. עד שיהיה כאן שיוויון אמיתי לכל האזרחים. עד שנעשה כאן מקום לכולנו.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,990. הגיבו: 151. שיתפו: 193.
{% trans 'Tags' %}:

קיראו ושתפו את דבריו המרגשים של חברי, הסופר עודה בשאראת, ״אחי היהודים, בואו לככר רבין״ שפורסמו הבוקר בהארץ:

״אנחנו לבד חלשים, ואתם לבד חלשים, ושנינו ביחד, ערבים ויהודים, חזקים. האחדות מולידה עוצמה אדירה; במתמטיקה אחד פלוס אחד שווה שניים, אך באחדות, שהיא מעבר לחיבור מכני, התוצאה גדולה בהרבה; האחדות מקרינה אופטימיות, מאתגרת, מושכת קהלים חדשים. מה גם שהטוב שבאדם מידבק, מעלה דמעות בעיניים ודוחף אנשים לפעולה.
מנגד, האחדות של הטובים היא אימת הרעים, שמוכנים לעשות הכל כדי לפורר אותה, להכתימה, לתקוע מקלות בגלגליה. ועל אחת כמה וכמה כשהאחדות כאן היא בין שני עמי ארצנו הסובלת, שברגע זה היא על תקן ארץ זבת דמעות ודם, לא חלב ודבש; זו אחדות להגנה על הבית המשותף שלנו, ביתם של הערבים והיהודים. ועל כן, לפני שתחשבו על הטובים שרוצים את טובתנו, חשבו על הרעים ועל מה שנרקם במרתפיהם החשוכים.

כן, לצערי, יש לנו, הערבים והיהודים בישראל, הורים מתעללים, יש לנו ממשלת הפרד ומשול. אחת מחברי הממשלה מזהירה שאם בית המשפט יבטל את חוק הלאום תהיה מלחמה, אחר מתייחס לשופטים כאל פקודיו, שביום הדין יכשירו את צעדיו הגזעניים. שלא לדבר על הקודקוד, שהממלכתיות בשבילו היא לא יותר ממלה גסה.
על כן ברצוני לומר לאחי היהודים שההפגנה המבורכת של אחינו הערבים הדרוזים, שהם בשר מבשרנו, אשר משכה אליה עשרות אלפי יהודים דמוקרטים, היא הפרק הראשון במערכה ומחר, באותו מקום, יתקיים פרק ההמשך של ההפגנה הענקית ההיא, והפעם של כלל האוכלוסייה הערבית, אלה שנכפה עליהם השירות הצבאי ואלה שלא. הצלחת פרק המשך זה היא המבחן האזרחי הגדול של כל דמוקרט בישראל.
מכונת ה"הפרד ומשול" המשוכללת כבר התחילה לזמזם, בזדוניות עיקשת, שהיהודים, לכל היותר, יתחברו עם אלה שמשרתים אתם בצבא ויפנו את הגב למי שדגשיהם אחרים והמוסיקה שלהם שונה. על כן ברצוני לומר לכל מי שהשתתפו בהפגנה הראשונה ושמתכוונים לא לבוא להפגנה מחר, שהם, בדרך כלל בבלי דעת, מבטאים את רוח חוק הלאום, המדרג את האזרחות והאזרחים.
משום כך אחריות מכרעת נופלת על כל אחד ואחת מאחינו היהודים — להשתתף בהפגנה, גם אם המוסיקה שם תהיה צורמת פה ורועשת שם. השתתפות בה אינה ביטוי להסכמה לעמדות החברה הערבית, הרי גם אצל הערבים — בדומה לאחיהם היהודים — לכל שניים יש שלוש דעות. השתתפותכם באה לומר בדיוק את הדברים המיוחסים לוולטר: "אינני מסכים למלה מדבריך, אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם". לשמחתנו היום לא צריך למות, רק להפגין, ואף לשמוח, שכן המכנה המשותף של ההפגנה הוא היותך בן אנוש הגון.
בלשון ברורה, ואולי בוטה, אומר כך: מי שבא לפרק א' ונמנע מלבוא לפרק ההמשך, כאילו לא בא. גרוע מכך, הוא מהווה עתודה לממשלת ה"הפרד ומשול". דמוקרט אמיתי, לא מזויף, אומר את מה שאמר וולטר, בגרסה המודרנית: "אתה שווה לי, גם אם אתה לא מוצא חן בעיני". דווקא עכשיו, כשהגבול עם עזה רותח ונהרות של דם עלולים להישפך שם, עלינו להציג אלטרנטיבה לשני העמים. אלטרנטיבה של חמלה, של הבנת איש את מכאובי רעהו.
מחר, במוצאי שבת, יפעלו שני סוגים של מונים: המונה הדמוקרטי, של הערבים והיהודים, שיסמן "וי" בשביל לציין כל מי שנכנס לחופה היהודית הערבית, והמונה שירים דגל שחור כנגד כל מי שבא והחליט לרסק את חוק הגזע. ואפשר להבין ללבו של המונה המקולל הזה, הרואה איך מתמוטט, במעש ולא רק בדיבורים, חוק הדגל שלו. כשערבים ויהודים יצעדו יחד יהיה הדבר כבשורת אחרית הימים! אנא, תנו יד לתופעת הטבע המדהימה ביופיה הזאת. אפשרו לה להתפשט עוד ועוד.״

צילום: ההפגנה נגד חוק הלאום ב-14 ביולי. עומדים ביחד نقف معًا

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,219. הגיבו: 83. שיתפו: 287.
{% trans 'Tags' %}:

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 628. הגיבו: 28. שיתפו: 51.
{% trans 'Tags' %}:

לחסל את האלימות בבתי החולים - לחזק את מערכת הבריאות הציבורית. ממערכת בריאות שאפשר להתגאות בה הפכו בתי החולים שלנו לזירת מלחמה. שנים של ייבוש תקציבי והפרטה של הבריאות הציבורית הביאו את המערכת לסף קריסה. ורבים משלמים את המחיר. אנשים מגיעים לחדרי המיון וממתינים שעות. מפלס הלחץ, החרדה והעצבים גבוה. וביותר מדי מקרים זה נגמר באלימות. האחיות ניצבות בקו האש. הן באות בבוקר לעבודה ולא יודעות איך זה ייגמר. אני מחזק את ידיהן בשביתתן היום. המדינה חייבת להגן עליהן ולהבטיח להן סביבת עבודה בטוחה, יש ליישם באופן מיידי את מסקנות הועדה למיגור האלימות ולטפל באופן שורשי בבעיה ע"י חיזוק תקציבי משמעותי של מערכת הבריאות הציבורית.

צילומים: דנה קופל, אלעד גרשנורן. ידיעות אחרונות

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 163. הגיבו: 14. שיתפו: 23.
{% trans 'Tags' %}: