המחנה הציוני

113,833 ( +0.19% בחודש האחרון)

טוען נתונים נוספים...

מרב מיכאלי / המחנה הציוני באתר כנסת פתוחה

  מרב מיכאלי בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 17 ביוני 2018 18:59. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך: 20 ביוני 2018 07:05


לאבא שלי יש סולם
מגיע כמעט עד שמיים
ואבא שלי כה רעב
אוכל ארוחה פעמיים
ואבא שלי הוא הטוב מכולם
ואבא שלי הוא הכי בעולם
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי.

יום האב שמח : )

Michal Michaeli
Keren Michaeli
Liran Gafniel
Niv Korah
יותם קורח

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 453. הגיבו: 32. שיתפו: 5.
{% trans 'Tags' %}:

לא תחשדו בי שאני תומכת של דונלד טראמפ. אבל אני ממש תומכת במפגש הפנטסטיק והטרמנדס שלו עם קים ג'ונג און.


אהבו: 498. הגיבו: 175. שיתפו: 64.
{% trans 'Tags' %}:

תראו את התמונות המחרידות האלה שקיבלתי הבוקר. חייל צה"ל נגרר מעולף אחרי שחרדים בשכונת גאולה בירושלים עשו בו לינץ'. הם היכו אותו בטירוף כי הוא חרדי קל דעת בעיניהם, חרד"ק, משרת בצה"ל. הם שברו לו את הצלעות ומי יודעת איזה עוד נזקים נגרמו לו.

זה קורה כל הזמן. עניין שגרתי ממש. חיילים חרדים עוברים התעללות, התנכלות ורדיפה בידי קיצונים חרדים. בתוך החברה החרדית קוראים היום למאה שערים 'מאה רשעים', 'מקום של טרור' וההנהגה החרדית שותקת. ליצמן, סגן שר הבריאות, שותק. והממשלה שותקת. הממשלה לא מגינה על האזרחים שלה.

נתניהו מתרפס בפני הפוליטיקאים החרדים והחרדלים ומאפשר להם לדכא את הציבור שלהם. זאת המשמעות האמיתית של המאבק על חוק הגיוס. זה מסר ששירות בצבא הוא חובה לחלק אחד של העם אבל טומאה, טפו, לחלק אחר. והתרת דם של אלה שמעזים לשרת בכל זאת.

בלי חרדים וערבים מצבנו מצוין, אה, נתניהו? אני מגישה שאילתה דחופה לשר ארדן לדעת מה עושה המשטרה כדי שדמם של אזרחים לא יהיה הפקר ברחוב. בואו נראה מה יהיה לו לענות.


אהבו: 1,081. הגיבו: 738. שיתפו: 2,361.
{% trans 'Tags' %}:

למה ממשלת ישראל ושר התשתיות בוחר לבנות על החוף אסדת גז שעלולה להרעיל לכולנו את מי השתיה, את הדגה ואת האויר, במקום לעשות אסדה שצפה עמוק ורחוק ותגרום הרבה פחות נזק (וגם תעלה פחות)? התשובות שלהם לא טובות.

מאגר לווייתן שהתגלה ב 2010 יתן עצמאות אנרגטית למדינה וגם חשמל מאנרגיה יותר נקיה. חגיגה. רק שצריך להפיק את הגז ולהפריד אותו מהחומרים הפחות טובים ולשנע אותו - ובשביל כל זה צריך אסדה. יש שתי חלופות לאסדה: אחת, אסדה צפה, עמוק במים ורחוק מהחוף, ממש ליד באר הגז, שחוסכת את שינוע החומרים המסוכנים וגם עולה פחות. השניה, אסדה על החוף עצמו. חוף כרמל היפיפה. עצם הקמת האסדה עצמה תחרב עוד פיסת חוף יפיפיה ותחייב שלל צינורות ומאגר גז שכל אחד מהם עלול להסתם, לנזול ולהרעיל את מי השתיה שלנו, את הדגה ואת האויר.

תושבות ותושבי האזור שעלול להפגע מנהלות מאבק אזרחי בנסיון למנוע את הנזק הסביבתי והאנושי שעלול להגרם. הם לא נגד הפקת גז, לא נגד קידמה ופיתוח כלכלי, הם רק מנסים לשכנע את הממשלה לבחור באופציה ההגיונית, הבטוחה יותר והמשתלמת יותר, מכל בחינה. הם קוראות ליובל שטייניץ לא לסכן את הבריאות שלהןם ושל כולנו ולא להרוס את החוף.

הלכתי היום לתמוך בהפגנה שלהם מול הכנסת. קבוצה גדולה מהןם הפגינו עם המון צעירות וצעירים שלהןם. הם הפסידו בית ספר בשביל ההפגנה הזאת והמבוגרים בחבורה אמרו להןם שזה שיעור יותר חשוב. אני אמרתי להןם שאני מקווה שהממשלה שלהןם לא תלמד אותןם שלא אכפת לה מהןם, מהבריאות שלהןם ומהעתיד שלהןם אלא תשנה את ההחלטה המזיקה שלה עכשיו ומיד.

שומרי הבית

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 900. הגיבו: 90. שיתפו: 514.
{% trans 'Tags' %}:

מארק טוויין אמר פעם שפטריוטיות היא לתמוך במדינה שלך בכל עת אבל בממשלה שלך רק כשמגיע לה. לא מגיע לה. מירי רגב צריכה ללכת.


אהבו: 1,545. הגיבו: 284. שיתפו: 504.
{% trans 'Tags' %}:

אני לא מכירה את ריבקי. אבל הסיפור שלה הוא בדיוק אחת הסיבות שבגללן צעדתי במצעד הגאווה בכפר סבא בששי שעבר ואצעד במצעד הגדול בת"א מחר. זאת לא רק השפלה, זאת מניעת טיפול רפואי ממש. זה לא דיבור תיאורטי על שוויון, זאת פגיעה בגוף, בזכויות יסוד. הפוסט הזה מספר את סיפור המאבק היומיומי שלהטב"קים והטב"קיות עדיין צריכות לנהל כל יום. הוא מבהיר מה מתאפשר בשטח כשהמסר מהממשלה מסרבת לתת לקהילה זכויות ורק בית המשפט העליון נותן להןם אותן. קראו את הטקסט המרגש של ריבקי ושתפו בכל הכח, כדי שאחרות ואחרים לא יעברו את מה שהיא עברה. ובואו לצעוד אתנו.

Rivka Rosner Shiloni@

עברו כבר יותר משנתיים ובכל זאת רועדות לי האצבעות על המקלדת כשאני כותבת לכם את זה. עד שלא עברתי אחת לא ידעתי בעצמי, אבל מתברר שככה זה עם השפלה – היא לא עוברת.

*

נכנסנו לרופאה להזרעה ראשונה. זה היה אחרי עשרה ימי מעקב, יום כן יום לא אולטראסאונד בשבע בבוקר עם עוד אי אילו נשים בסטרס, ו-36 שעות אחרי מטח הורמונים לתוך הבטן. ביד המזיעה שלי החזקתי את המבחנה עם הזרע. אמנם במעבדה אמרו לי לשמור אותה בתוך החזייה, אבל עם המזל שלי יכולתי לדמיין איך היא נפתחת והוא נוזל עליי, ובמקום לבוא להזרעה אנחנו הולכות הביתה ליום של בכי, ואת הבכי התחשק לי לשמור לדברים חשובים יותר כמו למה אין בבית כלום לאכול, אז לא לקחתי סיכון.

הרופאה פתחה את התיקייה הרפואית (אף פעם לא הבנתי למה קוראים לזה תיק אם אין בפנים מקום לסנדביץ'), פתחה גם את המעטפה עם הנתונים מהמעבדה. הסתכלה, הסתכלה שוב, ואמרה, יופי, הכל נראה טוב, אמנם התנועתיות הייתה קצת חלשה אבל אחרי השבחה התוצאה היא בדבום שלסלום טידילדום. וגם אצלך, היא אמרה, הנתונים מראים בדבום שלסלום טידילדום. הנהנתי למעלה למטה לצדדים עם הראש כמו שרוצים להיראות כשמבינים אבל לא מבינים, והחלטתי ללכת על כנות ולהגיד לה, לא בדיוק הבנתי אבל אני מקווה שזה טוב. מה שאני מנסה לומר, היא אמרה, זה שהסיכויים להריון נראים מצוינים. לכי לחדר השני להתכונן. בלעתי פנימה את הקפצוץ הפנימי השמח של הלב - סיכויים מצוינים היא אמרה! - הסתפקתי בלמעוך לשילוני את היד ולהחליף מבטים נרגשים, והלכתי לחדר השני – שזה אומר אותו החדר אבל מעבר למחיצת גבס, להתכונן.

*

להתכונן, לבנות המזל מביניכן שלא נזקקו להליך הזה ולבני המזל מביניכם שגם לעולם לא יזדקקו, זה אומר לפשוט את הבגדים של החלק התחתון, כן כולל תחתונים, להתיישב על כיסא הגינקולוגית, ו – תסלחו לי על התיאור הגרפי - לפשק רגליים די רחב ולכסות את עצמך במין חתיכת נייר קשיח, לא נעים במיוחד, שגם לא ממש מכסה באופן מכבד (ובאמת בואו נדבר גם על זה בהזדמנות!). לפי ההסברים של האחיות, והפורומים, והסרטונים, והשיחות עם חברות, ידעתי בערך מה צפוי לי – פרוצדורה קצרה, לא נעימה אבל לא נוראית, ואחריה רבע שעת מנוחה על המיטה, שהצטיירה כחלק המבטיח בכל העניין. מהצד השני של החדר שמעתי את הרופאה שואלת: "מי הרופא המטפל שלך?", כי הזרעות, למי מכן שלא יודעת, עושה בכל יום רופא תורן אחר. עניתי, ד"ר לב, שם בדוי אך לא מקרי, והרופאה אמרה, טוב, אני יוצאת רגע, ויצאה.

*

שילוני הצטרפה אליי אל מאחורי המחיצה. חשבנו שהרופאה בטח צריכה לשאול אותו משהו על הנתונים. או להביא משהו. או לומר לו משהו. או משהו. בשתי הדקות הראשונות עוד פטפטנו על הא ועל דא, אומרים שזה עוזר לשחרר מתח כדי שההזרעה תצליח. בשתי הדקות שאחר כך כבר קצת נגמרו לנו נושאי ההא ודא ורצינו שהיא תחזור כבר. בארבע דקות שאחרי התחלנו לתהות מה קרה. בעוד שלוש דקות שחלפו התחלנו לשמוע חילופי דברים מבחוץ, זיהינו את הקול של האחות לב, שם בדוי אך לא מקרי, ושל ד"ר לב, אבל לא הצלחנו לקלוט מה בדיוק הם אומרים. אחרי עוד כמה דקות כאלה, חבל לכן על הזמן איך התחזקו לי שרירי הירכיים מהשהות בתנוחה הנפלאה, שילוני אמרה, יאללה, מספיק, תתלבשי וחכי לי כאן, אני יוצאת לברר מה קרה.

*

אחרי פחות מדקה היא נכנסה בחזרה פנימה, בוכה. יחד איתה נכנסה האחות לב ושאלה, אבל למה את בוכה, הינה, ד"ר לב מייד מגיע לטפל בכן. ד"ר לב מגיע כי היא לא הסכימה לטפל בנו כי אנחנו זוג נשים, נכון? שאלה שילוני. כן, אמרה לה האחות לב, נכון, יש פה הרבה רופאות ורופאים עם כיסויי ראש וכיפות, ולא תמיד אני זוכרת מי מהם מסכים לעשות מה. משום מה היה נדמה שהיא מאלה שכן מסכימים. סליחה. אבל ד"ר לב יבוא ותקבלו את הטיפול שלכן. אל תבכי מותק.

*

אז אני לא בכיתי. אבל הינה, עכשיו מול המחשב אני בוכה.
הרבה חובשי כיפה והרבה כיסויי ראש, והיא לא זוכרת מי מסכים לעשות מה. באלה המילים. אני לא מתבלבלת ולא טועה, כי עוד באותו היום חזרתי הביתה ותמללתי מילה במילה. מהכל הכל, המילים האלה הכי כואבות לי. קשה לי לקבל את זה שבשם, לכאורה, אותה היהדות שאני גדלתי עליה, צומחת כזו קהות רגשית שמאפשרת ככה להשפיל, ככה לקום וללכת, ככה להשאיר לבד על כיסא. קשה לי לקבל שמאותה היהדות צומחת כזו יהירות שיודעת בדיוק מה הקב"ה רוצה, וגם איך בדיוק לממש את זה, כאן ועכשיו, חד וחלק, ומה זה משנה שמולי יש בנאדם. מה קרה ל" כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו"? ול"והוי מקבל את כל האדם בשמחה"? ול"אם אין דרך ארץ, אין תורה?". ואיפה הספקנות, וההיסוס, ומעט הענווה? ואיך, לעזאזל, איך, משאירים ככה מישהי על כיסא לחכות, בלי לומר מילת הסבר לפני, בלי מילת התנצלות אחרי? איך? לאן נעלמה לה החמלה?

*

אחר כך הגיע ד"ר לב והיה לב-לב-לב, ניסה לפצות בטונות של אנושיות ורוך על היעדרם של אלה אצל הרופאה הקודמת. ושילוני ואני התעשתנו והצטרפנו אליו ברוח הטובה וצחקנו וניסינו למקסם את הסיכוי שזה יצליח. נראה לי די מיותר אפילו לומר שזה לא ממש עבד. וגם לא ארבע ההזרעות הנוספות שהגיעו אחר כך, ובכל אחת מהן באנו חרדות האם שוב נושפל, ואיך בדיוק זה יקרה הפעם (וגם על זה יש לי מה לספר, אבל זה די מספיק לפעם אחת, נכון?)

*

קצת יותר מחודשיים אחרי כן התקרב יום כיפור. ושילוני, שהיא ד"ר לב של כל ד"ר הלב שבעולם, הסתובבה בבית ואמרה חזור ואמור - לפי האמונה שלה, אם אני לא אמחל לה ביום כיפור, לא תהיה לה מחילה. היא חייבת לבקש ממני סליחה, לא בשבילי, בשבילה. אז השגנו את הטלפון, כי ישראל, אתם יודעים, זאת לא באמת בעיה, ושילוני שלחה לה הודעת וואטסאפ, שאצטט לכם רק חלקיק ממנה: "אני כותבת לך את זה כי אני חושבת שבקריירה שלך סביר להניח שתיתקלי שוב במצב דומה ואני רוצה לדאוג שתביני שגם מאחורי אנשים אותם החברה מקטלגת כ'הומואים ולסביות' מסתתרת נשמה, עם רגשות, עם פחדים, רצונות ומאוויים, בדיוק כמוך... ".

*

אחסוך לכם את תשובתה של הרופאה, כי חבל עליכם, באמת, ורק אגיד לכם שיש לד"ר הזאת מזל ששילוני היא סלחנית ומחלנית, ושאני עושה רצון אשתי אז מחלתי גם, ורק בזכות זה היא נכנסה ליום כיפור כשאין לנו עליה בלבנו. ועוד אגיד לכם, שכמו שאומרים שהפמיניזם הוא התובנה הרדיקלית לפיה נשים הן בני אדם, ככה גם שבוע הגאווה בא להזכיר לכולנו שגם להטב"קים, הם רק, סתם, בני אדם. וככאלה, מגיע להם שיתייחסו אליהם בהתאם, כמו לכל השאר. באחרית הימים, זה יהיה כל כך ברור מאליו שלא יהיה צורך - לא בדגלים ולא במצעד ולא באגודה לזכויות ה ולא בבת קול ולא בחברותא ולא ולא ולא. אך על בשרי, במובן הכי הכי פיזי, למדתי שלמרבה הצער אחרית הימים עוד רחוקה מאיתנו. אז בינתיים, בחייאת, היו בני אדם, היו אנושיים, היו יהודים טובים ותנו לנו כתף. בצעידה, באמירה, בפוסט בפייסבוק, משהו. כי לפעמים זה כבד. כל כך כבד.

*
קרדיט צילום, כמובן: Hila Shiloni Rosner@. מחווה לד"ר לב ולאחות לב, ולעוד הרבה א.נשים טובות וטובים לצדם, שהזכירו לנו שיש תקווה שעוד נקים פה חברת מופת של ואהבת..

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 164. הגיבו: 11. שיתפו: 24.
{% trans 'Tags' %}:

נסו לדמיין מצב היפותטי שבעקבותיו שר או שרה בממשלה הזאת יקחו אחריות ויתפטרו. מה גודל הכישלון שיגרום למי מהןם להיפרד מהכסא. שוב מסתבר שאין, פשוט אין.

במדינה מתוקנת, כזאת שבה השלטון משרת את האזרחיות והאזרחים, מירי רגב היתה הולכת הביתה. מירי רגב לקחה אירוע מגניב שנעשה ביוזמה פרטית, שעשה טוב לישראל ולציבור בישראל, הפכה אותו לאירוע לאומני, לטובת אנשיה והפרסום האישי שלה והביאה לביטולו. שרת ספורט שבפעולותיה והתנהלותה גרמה נזק משמעותי לישראל ועגמת נפש לאזרחיות והאזרחים שלה - לילדות וילדים בפרט - צריכה ללכת הביתה.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 5,763. הגיבו: 1,207. שיתפו: 1,075.
{% trans 'Tags' %}:

היום יום הסטודנטית והסטודנט בכנסת וזו הזדמנות מעולה להגיד תודה ענקית לכל הסטודנטיות והסטודנטים המצטיינים שמתנדבות אצלי בלשכה. כל אחת עם סיפור אחר וכל אחד עם תחומי עניין שונים אבל כולןם הגיעו מיוזמתןם מתוך מחויבות עמוקה לשנות את המציאות במדינה שלנו לטובה יותר. הם עושות ועושים דברים נפלאים וחשובים.
בואו גם אתןם לעזור לי לפעול למען שיוויון ושלום ולהיות חלק מקבוצה מהממת. תודה, חברות וחברים. ביחד, נחליף את הממשלה הזאת.

בתמונה: מבחר מקבוצת המתנדבותים שלנו. כן, גם נושי

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 89. הגיבו: 10. שיתפו: 1.
{% trans 'Tags' %}:

אז מסתבר ששוב, רוב הציבור הישראלית מסכימה אתנו. כשהעליתי ביום חמישי את הוידאו שלי על המצב בעזה, חשבתי שאני עלולה לחטוף מכל עבר כי אני מתעקשת לדבר על צעדים אזרחיים, כלכליים, להקלת המצב ההומניטרי בעזה. זה הדבר הנכון קודם כל לבטחון שלנו, וזה גם פשוט הדבר הנכון לעשות.

במקום לבקש האזנת סתר לרמטכ"ל ולראש המוסד, חבל שנתניהו לא פשוט מקשיב להם. כי זה מה שהם אומרים.

פתחתי את הוידאו שלי שלשום בשאלה עד מתי ימשך שהשקט שהיה ביום חמישי עם עזה, והערב כבר שוב צבע אדום ושריפות מטורפות בעוטף, ונתניהו וליברמן לא עושים שום דבר כדי למנוע מזה לקרות שוב ושוב. נתניהו לא מביא בטחון. נתניהו צריך ללכת.

https://www.facebook.com/MichaeliMerav/posts/1906956859328011

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 348. הגיבו: 95. שיתפו: 41.
{% trans 'Tags' %}:

בלי גדרות, גאווה בכפר סבא!

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 538. הגיבו: 18. שיתפו: 9.
{% trans 'Tags' %}: