המחנה הציוני

21,919 (0.00% בחודש האחרון)

טוען נתונים נוספים...

איילת נחמיאס ורבין / המחנה הציוני באתר כנסת פתוחה

  איילת נחמיאס ורבין בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 9 בדצמבר 2018 09:32. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך 18 באוקטובר 2018 15:41. זוהי כנראה תקלה, ונשמח מאוד לשמוע על כך!


רבים מאיתנו פגשו עובדים סוציאליים בממשקי החיים השונים, ולא תמיד מבינים את מקומם הקריטי במרקם החברתי.
זה נכון בבתי הספר, במערכת הבריאות ולמרבה הצער לא אחת במערכת הרווחה.

מערכת הרווחה בניגוד למה שחושבים אינה עוסקת אך ורק במשפחות המוחלשות במערכת, ידי העובדים הסוציאליים עמוסות גם בבעיות במשפחות נורמטיביות שההורים נפרדים בהן, בעיות אלימות, אומנה ואימוץ ועוד ועוד ועוד.

הייתי יכולה לכתוב ״ועוד״ בלי סוף כיוון שעובדים סוציאליים שצריכים היו להיות החולייה החזקה במערכת, זאת שנהנית מרווחה אמיתית של תנאים ותקציבים,סובלת כבר שנים מתת תקצוב קיצוני ומשכורות דלות, לעומת משימות שהולכות ונערמות.
אם הייתם בודקים בכמה תיקים מטפל כל עובד סוציאלי במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, הייתם נדהמים. הממוצע עומד על למעלה מ 250 תיקים לכל עובד ועובדת.

איך, איך היא או הוא אמורים להגיע לכל בית, לכל משפחה, לכל ילד וילדה הזקוקים לסיוע שלו?
ועל כך העובדים המסורים הללו מוחים, מפגינים הבוקר בירושלים ומתעקשים - בצדק, שאי אפשר להמשיך ככה.

המלחמה האמיתית שלהם אינה על תוספות שכר אלא על היכולת לעבוד כראוי, לתת שירות לציבור שנזקק להם ובעיקר להגן על עצמם בארועי האלימות הרבים שהם חווים.

זאת האלימות שבסוף ״שברה״ את האנשים החזקים הללו שעומדים בחזית החברתית של ישראל.
עד היום כל יוזמה שנועדה לשפר את תנאי עבודתם נתקלה בהתנגדות הממשלה.

זה הזמן לפעול למענם וכך אנחנו נעשה.
אלה בדיוק המקומות הקריטיים, האצבע בסכר החברתי שמחייבת אותנו לוודא שהם חזקים, בטוחים ושיש להם גב. הממשלה הפנתה להם גב, אנחנו ניתן להם יד.

אם אתם פוגשים היום במקרה את העובדת הסוציאלית שמסייעת לכם, תזכרו בבקשה את מה שכתבתי עליהם ושימרו עליהם כדי שיוכלו לשמור עלינו.
#מחאתהעובדיםהסוציאליים

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 128. הגיבו: 9. שיתפו: 19.
{% trans 'Tags' %}:

זילות השואה בחסות ממשלת נתניהו.

ראש הממשלה נתניהו, הוא ראש הממשלה הראשון בהיסטוריה שלנו, שנכון לנהל משא ומתן על מה שהתרחש בשואה במדינות אירופה השונות.
קודם פולין, ועכשיו הגיע התור להתקפל מול הונגריה - והאמינו לי שאין ראש ממשלה בעולם, או איזה פייק אינטרס, ששווה בשבילו ״להתאים מחדש״ את התכנים במוזיאון השואה הנבנה בהונגריה.

אבל לנתניהו אין בעיה עם זה, כי מי הם חברינו הטובים ביותר אם לא ממשלות לאומניות על קצה הפשיזם.

לפני 8 חודשים, הובלתי את המאבק הפרלמנטרי נגד "חוק השואה" הפולני. אתם זוכרים ודאי שמדובר בחוק שחתר לקבוע אחריות מופחתת לפשעי הפולנים כנגד יהודים במלחמת העולם השנייה. ממילא אף אחד מאיתנו מעולם לא טען שהשואה הייתה מעשה ידי הפולנים, אלא שהיא התרחשה ברובה על אדמת פולין, בעזרתם של לא מעט פולנים, שהמשיכו גם במעשי הזוועה אחרי סוף המלחמה.

המאבק ההוא הצליח חלקית, כי הפולנים אמנם נסוגו במעט מעמדתם, והורידו את הסנקציה הפלילית - אבל נותר מביש, כי ראש ממשלת ישראל נתן ידו להצהרה משותפת שממנה קל היה להבין שמעט מאוד ישתנה בגישה של הפולנים.
באופן מדהים ונורא, האמריקאים, כן כן ממשל טראמפ היה זה שכפר באופן פומבי וקולני בזכותם של הפולנים לחוק נוראי כזה. לא אנחנו.

וכעת, כאילו לא קרה דבר, וכאילו הזיכרון שלנו קצר מאוד, החליט נתניהו שניתן לנהל משא ומתן על העובדות ההיסטוריות של הפגיעה שחוו יהודי הונגריה מהממשלה ההונגרית במלחמה.
"הם רוצים להגיע לקונצנזוס על הנראטיב" לשכת ראה"מ אמרה בתגובה, במקום לומר "אנחנו מגנים כל גילוי אנטישמיות ופגיעה בזכר השואה". אבל בתמורה לפייק-אינטרסים, הכל כשר מבחינת נתניהו, ולא היא.

לפני כמה חודשים, יו"ר העבודה החליט לנתק את הקשרים של המפלגה עם לשכתו של יו"ר הלייבור הבריטי -כי הוא אנטישמי.
יותר מכך, אני עצמי הוזמנתי לנאום בוועידת הלייבור, על ידי תא "ידידי ישראל בלייבור", ונסעתי לומר לקורבין בתוך ביתו שהוא אנטישמי. זו מנהיגות. זו אחריות.
אם אקח דוגמא מממשלת שמאל, אז דווקא זאת היוונית היא דוגמא יוצאת מגדר הרגיל למאבק באנטישמיות ובהשכחה האיומה של מחיקת קהילת יהודי יוון ובידידות עמוקה כיום עם ישראל.
כאן אין פייק-אינטרסים: יש קירבה אמיתית לצד ביקורת לעיתים. כך מחזקים את מעמדה של ישראל, ולא בניסיון לרצות ממשלות קיצוניות.

ראש ממשלה שחושב שזכר השואה זה עניין למשא ומתן לא רק פוגע פגיעה קשה בהיבט ההיסטורי, אלא גם באינטרס הבטחוני ארוך הטווח של ישראל.

הגיע הזמן שנאמר לבנימין נתניהו את מה שכולנו יודעים כבר מזמן - אין ממשלה אנטישמית ומשכיחת שואה, שיכולה להיות ידידה אמיתית לישראל, ואין אינטרס בעולם, אשר באמצעותו ניתן להצדיק פגיעה בזכרון השואה.
ראש ממשלה שמוכן לוותר על הזכרון הזה, לא ראוי להיות ראש הממשלה של מדינת ישראל שזהו חלק מהבסיס המוסרי להקמתה.

דרשתי מיו"ר וועדת החוץ והביטחון לקיים דיון בהשתתפות שר החוץ נתניהו (וטוב שראש הממשלה ושר הביטחון יגיעו גם לדיון כזה...) על מדיניות ישראל במאבק באנטישמיות, שנדמה שנבלמת כשהאנטישמיות מגיעה מצד מסוים של המפה הפוליטית.
כמה צביעות, איזה משחק מסוכן.

חדשות 10 חדשות ערוץ 10 Barak Ravid ברק רביד
https://www.10.tv/news/177768


אהבו: 108. הגיבו: 24. שיתפו: 43.
{% trans 'Tags' %}:

מעולם, בישראל, נשים לא קראו לשבות.
כנשים, כקבוצה, מעולם לא ביקשנו מהחברה הישראלית לעצור רגע ולחשוב.

לא רק על 24 הנשים שנרצחו השנה, לא על 17 הנשים שנרצחו ב2017, לא על 147 הנשים שנרצחו בעשר השנים האחרונות.
חייבים לעצור רגע ולחשוב על כל מי שעשויה עכשיו, ממש ברגע זה, להימצא בסיכון.

היא עשויה להיות קרובה אליך או אלי. והרגע הזה שבו את מרגישה שלא עשית מספיק כדי למנוע, הוא משהו שאסור שאף אחת ואף אחד מאיתנו יחוש.

האמת הכואבת יותר היא שמי שהיו אמורים באופן טבעי להגן על הנשים הללו, המשטרה ובתי המשפט, לא עושים מספיק.
50 אחוז מהנשים שנרצחו התלוננו קודם.

אני חושבת בזעזוע על הטלפון של סילבנה צגאי, ילדה בת 13, למשטרה. ומה נתנו לנו להבין ? שהיא לא התלוננה על אלימות או שאי אפשר היה להבין וכו׳ - למה שילדה בת 13 תחייג 100 סתם כך ? ואל תאמרו לי שיש מתיחות, כי את התוצאה אנחנו יודעים.

הממשלה לא עושה אפילו קרוב למה שצריך. עזבו את ההצבעה על ועדת חקירה פרלמנטרית או את ההעדרות אתמול מהאי אמון - תעבירו כבר את הכסף הדרוש לתכנית הלאומית למניעת אלימות.

סילבנה ויארא איוב לא יוצאות לי מהראש. ואסור שיצאו לאף אחד מאיתנו מהראש.
אז אני לא יודעת אם הצלחתן לשבות היום. מודה שמעולם לא פגשתי אישה שבאמת שובתת מכל מלאכה, גם לא כמחאה.
אבל נסו להיות קצת פחות זמינות לעולם, הוא שווה הרבה פחות בלעדינו.

הערב ב 1900 נגיע גם למחאה הגדולה בכיכר רבין.
אחכה לכן ולכם שם. זהו מאבק של כולנו.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 239. הגיבו: 9. שיתפו: 21.
{% trans 'Tags' %}:

"תפקידה של התקשורת, בין היתר, הוא גם להבחין בין טוב לרע – ולדעת שלא כל דבר ראוי לשידור."

במילים האלו סיימתי את המכתב שהפניתי הן אל יו"ר המועצה לשידורי הכבלים והלוויין, והן למנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, כאשר דרשתי מהם להפעיל את סמכותם, ולמנוע את שידור דבריו של רוצח ראש הממשלה הנתעב או מי ממקורביו, בערוץ 20.
זאת הייתה בעיקר חרושת שמועות שהתברר במוצאי שבת כי היא נכונה.

אתם יודעים שאני נאבקת לטובת תקשורת חופשית, פלורליסטית, מגוונת. הייתם איתי שם כשנלחמתי בעד מיזוג ערוץ עשר ורשת כדי שלא תישאר רק חברת חדשות אחת וכאשר הצבעתי בעד הרפורמה שנועדה להבטיח את המשך קיומו של ערוץ 20.
אבל יש מידע שהוא פשוט לא רלוונטי. להראות בשידור את החיוך הנורא של זה שירה, וכבר אמר כי הוא אינו מצטער על מעשיו – זה לא חדשות, זה לא תיווך של המציאות ובשורה הכי תחתונה, זה פשוט לא סביר. נשגב ממני כיצד העורכים אינם רואים זאת כהסתה מסוכנת, אשר אינה ראויה לשידור.

אין כאן טהרנות ולא העדפת אידאולוגיה אחת כי מבחינתי גם מי שלא הסכים עם יצחק רבין, אך התאבל על הירצחו, אמור להיות שותף לעמדה הזאת.
אז אני נלחמת. כמו שאתם כבר יודעים שאני יודעת להילחם.
לאחר שליחת המכתבים ניהלתי שיחות עם בעלי התפקידים שביכולתם לעצור שידור שכזה.

יש דברים שהמסך הישראלי או גלי האתר שלנו, אינם אמורים לסבול, כתבתי לאותם בעלי תפקידים. בדיוק כפי שנחקק בישראל חוק פרסונלי לגמרי, שנועד לוודא שיכלה את ימיו בכלא, כך לעולם אסור שיראו פניו וחיוכו המתועב. את אידאולוגיית הרצח שלו יש לטמון לעד בין דפי ההיסטוריה ולא לשכוח לעולם את שחולל לעם ישראל בעידן זה.

מוזמנים לקרוא את הכתבה ב ידיעות אחרונות Yedioth Ahronoth על המאבק לביטול השידור. Itamar Eichner

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 258. הגיבו: 126. שיתפו: 79.
{% trans 'Tags' %}:

הייתי עצובה אתמול.

האמינו לי שגם ח״כ איציק שמולי יודע שההצעה אתמול לא הייתה הופכת מיד את המציאות של אלפי קשישים בישראל, אבל כל צעד גדול מתחיל בצעד אחד קטן.
הייתה לי תחושה שהקואליציה יודעת היטב מה מצבם של קשישים בישראל, והייתי מצפה מהממשלה להביא הצעות במקום להתנגח באופוזיציה.

אבל זה לא עניין אותם.
את איציק שמולי שליבו כמעט קפץ מחזהו, היה צריך להוריד מהדוכן. הוא רצה להישאר שם בשבילם ולומר רק עוד מילה.
ואז הגיעה סאגת התנהלות האופוזיציה.
וכן, זאת לא הצבעה שמחמיצים למרות שתיקו אינו מספק לצורך העברת הצעת החוק. אבל זה לא חשוב, כי הכל תירוצים.

אז המצב מאתגר אל מול קואליציה דורסנית והומוגנית, ניצבים אנחנו אופוזיציה הטרוגנית - מח״כ ליברמן ועד ח״כ זחאלקה.
את כל הדברים הללו, גם לגבי מצבו של המחנה הציוני, ניסיתי להסביר ביומן הערב בגלצ

אשמח אם תאזינו.


אהבו: 44. הגיבו: 5. שיתפו: 11.
{% trans 'Tags' %}:

ביטחון ישראל הוא לא משחק הכיסאות, ולא יכול לעבוד במתכונת של מטבח צבאי.

אם ראש הממשלה חושב שהוא יכול לשים שרים בקבינט המדיני בטחוני ברוטציה של שבוע-שבוע, סליחה – חודש-חודש, צריך להעמיד אותו על טעותו!

כדי לנהל בצורה יעילה וחכמה את המדיניות הבטחונית של ישראל, אל מול האיומים העומדים בפנינו, נדרשת רציפות של היושב בתפקיד, לצורך קבלת החלטות מושכלות.

אבל את ד"ר בנימין ומיסטר נתניהו כל זה פשוט לא מעניין. בזמן שד"ר בנימין מציג עצמו כ"מר ביטחון", מיסטר נתניהו מוכר אותו בנזיד עדשים, על מנת לשמור על הקואליציה הצרה והמקרטעת שלו – ולעזאזל עם ההתרעה או המוכנות שלנו.

9 חודשים מדממים של שריפות עברו על העוטף, אנחנו רק שלושה שבועות אחרי הסלמה שכללה 461 טילים – 460 טילים על העוטף, ו-1 טיל ליברמני על הקואליציה של נתניהו, וכעת ההישרדות היחידה שחשובה היא ברחוב בלפור.

טירוף המערכות הזה, של מינוי חברי קבינט כפרס ניחומים וברוטציה, לא יכול להישאר. זהו אבסורד שדינו אחד – החלפת הממשלה הרעה הזו, ויפה שעה אחת קודם.

https://www.mako.co.il/news-military/politics-q4_2018/Article-343b11ce2065761004.htm


אהבו: 53. הגיבו: 12. שיתפו: 10.
{% trans 'Tags' %}:

והבוקר על רצח נשים וסתימת פיות באמצעות ״נאמנות בתרבות״.

בסך הכל טבעי שתשאלו אותי למה אני קושרת בכלל בין העובדה שהקואליציה הפילה את ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא רצח נשים בישראל לבין העובדה שהם מתעקשים להביא חוק שיקשור בין מידת הנאמנות למדינה לבין הנגישות לתקציבי מדינה (המדולדלים ממילא) בתחום התרבות.

אתמול ראינו את ראש הממשלה מדבר על רצח נשים בישיבת הממשלה, מקים עוד ועדה שקיימת כבר ומבקר במעון לנשים מוכות.
נהדר. רק צבוע לחלוטין.

ראש הממשלה היה צריך לומר בפשטות ״הצבענו נגד ועדת חקירה פרלמנטרית וזאת הייתה טעות. אני מתקן את זה בראש וראשונה באמצעות העברת התקציב הנדרש לתכנית הלאומית למניעת אלימות במשפחה. זהו סכום של 50 מיליון ש״ח ועוד היום הוא יועבר לצורך יישום התכנית. אני מצטער שייבשנו אותה שנה וחצי אבל עכשיו נתקן את זה. זוהי חובתנו.״

אלא שאלה כל הדברים שהיו צריכים להיאמר מפיו אבל לא נאמרו.
כי מה זה רצח של 22 נשים עד כה ? מהו הקול המהדהד של אימה של נשים רבות בבתים בישראל מכח המגזרים ובכל השפות ? מהו השקט החזק שנשמע מבושה אחרי שנשים התלוננו במשטרה והזהירו כי זה יהיה גורלן ודבר לא נעשה ?
אני יושבת בדיונים בכנסת ופוגשת את המשפחות הללו והדמעות חונקות את הגרון.

זה מה שהיה צריך ראש הממשלה לומר, וזה בשפה פוליטית מכונה סדרי עדיפויות.
אבל סדרי העדיפויות של ראש הממשלה מונים עיסוק בחקיקה ״משמרת כהונה״ - קל היה לו להשתכנע שאי מימון תרבות זה דבר שהבייס יאהב. הרי בשביל זה מירי רגב כל כך התחנפה אליו, לא ? כדי לקבל חוק שישרת אותה בפריימריז - ״הנה סתמתי להם את הפיות לסמולנים האלה״.

זה מדהים כי אני עצמי באתי לדבר עם רגב כשחשבתי שיש בעיה עם מחזה של הרוצח הטרוריסט וליד דקה שרצח את משה תמם. אבל בין זה לבין החוק של רגב אין ולו דבר.
ואיפה היא הייתה השרה רגב כשהצבענו על ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא רצח נשים ? איפה היית ומה עשית כדי שהאישה הבאה לא תירצח ?
זה נכון אגב לגבי השרות וחברות הכנסת של הקואליציה אבל גם של השרים וחברי הכנסת.

אלוהים, הצביעות.
מצד שני לא אשא את שמו לשווא כי ברור גם ברור שלקואליציה הזאת אין אלוהים.
אז כן על פניו אין קשר בין רצח נשים לנאמנות בתרבות, אבל הכל כרוך גם יחד באופן שבו הממשלה מתנהלת.

בקשה אישית לי אליכןם, אל כולכםן.
לפעמים אנחנו מפנים את הראש כשנדמה לנו שמשהו לא בסדר בין בני זוג. כי זה לא נוח, מביך והנטיה היא לא להתערב. אבל הרבה פעמים דווקא ההחלטה לא להתעלם, יכולה להיות משנת חיים עבור אישה שנמצאת תחת איום מתמשך.
אל תתעלמו. אני יודעת שזה קשה.

וראש ממשלת ישראל, לעזאזל, תפסיק לברבר ולתרץ ותעביר כבר את המשאבים לתכנית הלאומית.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 99. הגיבו: 9. שיתפו: 20.
{% trans 'Tags' %}:

יש מצבים שפשוט לא יכולים להימשך.

בתקופה כל כך רגישה ביטחונית, ורק שבועיים אחרי שחווינו הסלמה כואבת וקשה מול החמאס, ההתכתשויות בין הצבא שלנו ובין אחד מהאמונים על הביקורת בו הגיע לגבול שאותו אסור לחצות, כאשר בשבת בבוקר קיבלתי - יחד עם שאר חברי וועדת החוץ והביטחון, הודעות אישיות מאלוף במיל' בריק, נציב קבילות החיילים, עם האשמות קשות כנגד צמרת הפיקוד בצה"ל וטענות כי אלו כלל לא מכירים את המצב בשטח.

כבר זמן רב שמתנהל הוויכוח המתוקשר בין הצבא והעומד בראשו, הרמטכ"ל היוצא רא"ל גדי אייזנקוט ובין נקח"ל, עימות שעם שליחת המסרונים האישיים, חרג מגדרה של מחלוקת סבירה. לא ייתכן שגופים האמונים על שמירת המוכנות הצבאית של ישראל ובטחון האזרחים, יעברו מאי הסכמות מקצועיות לעימות אישי.

נקח"ל אינו היחיד שמותח ביקורת על הצבא. בסוף שבוע שעבר שמענו על מכתבו של אל"מ מדנס שדלף, אשר עולות ממנו טענות קשות הדומות לאלו של האלוף בריק בנושא כח האדם בצבא. אין ספק שכאשר טענות קשות שכאלו מועלות יש לבחון אותן – זוהי חובתנו על מנת לשמר את כוחנו מול מדינות עוינות וארגוני הטרור. אם נקח״ל מרגיש צורך להעביר לנו מסרים אישיים, כולל במהלך השבת, ולפיהן העובדות אינן מוצגות לנו כראוי, שר הביטחון חייב להתערב.

פניתי אתמול בערב אל שר הביטחון הטרי וראש הממשלה בנימין נתניהו, על מנת שיקרא אליו בהקדם את הרמטכ״ל יחד עם האלוף בריק על מנת שהפערים יוצגו בפניו וכדי ללבן את המחלוקת הקשה הזאת, ודרשתי כי בנוסף בסיום השיחה, ידווח לוועדת החוץ והביטחון, אשר צריכים לקבל את מלוא המידע, כולל עמדתו של השר הממונה, על מנת להחליט כיצד לפעול.

מוזמנים להקשיב לראיון שנתתי הבוקר בנושא ל קלמן ליבסקינד ו Asaf Liberman ב כאן ב
https://youtu.be/dkjnUx9YfUU

{% trans 'Apologies, your browser does not support displaying videos.' %}

אהבו: 91. הגיבו: 11. שיתפו: 2.
{% trans 'Tags' %}:

אני יודעת שאתםן מחפשות ומחפשים כל הזמן דרך לדעת האם חברי הכנסת עובדים בשבילכםן, האם אנחנו משרתים את הציבור.

אני רוצה לשתף אתכם בכך שלא תמיד אפשר לראות את הכל ולהבין את כל מה שאנחנו עושים, ואני רוצה שתדעו גם שרוב חברי וחברות הכנסת הגיעו כדי לעבוד בדיוק בזה - בשירות הציבור.
לא כל דבר שמודדים אותו מעיד על איכות העבודה, אבל אני שמחה כששמים לב למאמץ שלנו לחולל שינוי.

גם השבוע, המשמר החברתי מדד את השעות שבהן נכחנו במשכן ונמניתי עם 5 הח״כים מהאופוזיציה שנכחו הכי הרבה.
חשוב לומר שבשבועות הללו אנחנו נמצאים מדי יום ראשון בועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת האשראי ללווי הענק - ביום א הקרוב תופיע בפנינו המפקחת על הבנקים, והדבר מצריך מאיתנו הרבה מאוד שעות הכנה.
אני גאה בתהליך הלא שיגרתי שאני וחבריי מקיימים, ומראים שאפשר אחרת. כשיזמתי את הקמת הועדה לפני שנה וחצי קיוויתי שכך יראה, ואני שמחה שחברי ח״כ איתן כבל העומד בראשה ואנחנו, נותנים לציבור טעימה קצת אחרת מעבודה פרלמנטרית מעמיקה.

בעיני כל תקופה במשכן היא מאתגרת אבל זו ללא ספק שעת מבחן.
תודה שאתם עוקבים, גם כשזה היה לי פחות נעים, זהו חלק מהבחירה בעבודה הציבורית ואני מעריכה את זה מאוד.

שבת שלום.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 179. הגיבו: 35. שיתפו: 13.
{% trans 'Tags' %}:

אני זוכרת את עצמי מפרקת ״אנגוסים״ וזורקת לתוך ארגזים קטנים יחד עם אחי יואב, אבל מעולם לא חשבתי שאקרא לעצמי תעשיינית. מה״אנגוסים״ האלה, מפרקים את המוצרים שיצאו ממכונות ההזרקה במפעל הקטן בבת ים. אבל רק כשאבא שלי אליעזר, נפטר, היה לי ברור שאני צריכה לעמוד, יחד עם אחי, בראש החברה. וכך עשיתי כי היינו זקוקים האחד לשניה.
לאורך השנים כיהנתי במגוון תפקידי ניהול בתחומים שונים. כאשר נבחרתי לכנסת, הקמתי מיד את שדולת התעשייה.

כתעשיינית, מיעוט הנשים בתעשייה תמיד הפריע לי. בשל כך, נטיתי להשקיע במיוחד בנשים שהגיעו למלא תפקידים במפעל. עד היום, אפילו השבוע, כשאני מדברת עם סטודנטית שאומרת לי שהיא בתואר לתעשייה וניהול, אני מחייכת ואומרת "אבל תלכי לתעשייה!" ברצינות.
התעשייה משוועת כיום לאנשים בעלי יכולת, לכן אני מוצאת שלעודד נשים להשתלב הוא דבר חשוב בצורה יוצאת דופן בשביל התעשייה כולה. אני זוכרת את המפגש עם לנה שמנהלת מפעל נהדר בשדרות - היא צמחה ממש מרצפת הייצור, מעבודה ליד מכונה. והיא אינה יחידה.

לפני שנה כינסתי יחד עם התאחדות התעשיינים ומור שמגר העומדת בראש פורום הנשים בהתאחדות, כנס ראשון ששם את הנשים בענף במרכז. הצורך בקידום נשים בתעשייה ברור להתאחדות כפי שהוא ברור לי, ואני מאמינה כי הזרקור חייב להיות מופנה גם לעברן. לכן - פניתי להתאחדות התעשיינים בנושא פרס התעשייה, לאחר שהשנה לא נמצאה אף אישה מתאימה לפרס (חשוב לציין שרק אישה אחת הגישה מועמדות).
הנחתי בפני ההתאחדות דרכים וקטגוריות חדשות לעקוף את החסמים הקיימים מעצם העובדה שעדיין יש באמת מעט נשים יחסית בתעשייה.

את היזמיות והמנהלות בתעשייה חייבים לעודד.
אין ספק שהתברכנו בנשים כמו מקסין פסברג, יהודית ברוניצקי, עופרה שטראוס, טובה פוזנר או אסתר אלדן. קל לי גם לחשוב ללא מאמץ על נשים נוספות ראויות להוקרה, גם ללא קטגוריות חדשות. אבל אם זה מה שנדרש כדי לתת הכרה ציבורית למקומן של נשים בתעשייה, אז יש לעשות זאת.

הגברים שזכו בפרס השנה ראויים לגמרי. הם רק לא היחידים שראויים וב-2018 חשוב שנאתר את מי שזקוקות להכרה וחיזוק.
התעשייה זקוקה לנשים.
אני משוכנעת שהתהליך הפעם יהיה שונה.

מוזמנות ומוזמנים לקרוא את כתבתה של יעל ולצר - חיי - ם בדיסוננס ב ynet על התהליך שהצעתי.

http://bit.ly/2QbTMzm


אהבו: 10. הגיבו: 0. שיתפו: 4.
{% trans 'Tags' %}: