המחנה הציוני

20,340 ( +1.03% בחודש האחרון)

טוען נתונים נוספים...

איילת נחמיאס ורבין / המחנה הציוני באתר כנסת פתוחה

  איילת נחמיאס ורבין בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 15 בדצמבר 2017 12:26. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך: 17 בדצמבר 2017 07:05


איילת מפעילת ההאמרים עושה לי סיור במל"י ומראה לי בדיוק איך אפשר לשלב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל!

שבת שלום.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 167. הגיבו: 20. שיתפו: 4.
{% trans 'Tags' %}:

קמתי הבוקר ועובדי ״טבע״ שקמים אל הלא ידוע, איתי. אזהרת פוסט ארוך לפניכם.
אני יו״ר שדולת התעשייה בכנסת. אני כל כך אוהבת את התעשייה הישראלית והרגשתי תמיד שאלי הורביץ הוא קצת כמו הרצל במונחים של הכלכלה הישראלית. הוא ודוביק לאוטמן שאהבתי עד מאוד, הקיבוצניקים וכושר האמצאה שהפגינו - ישראלים וחלוצים.
ואני מסתכלת מקרוב על טבע בשנים האחרונות ושואלת את עצמי מה מהורביץ, החזון והערכים שלו בכלל נשאר שם.
הכל אני מכירה. טבע הייתה החברה שאליה כל מי שעסק בניהול הסתכל בכמיהה - ״מה הם עושים שם שכל כך מצליח״, כל אחד היה שואל עצמו.
אז מה שכל כך הצליח היה השילוב בין חזון לערכים, בין השקעה חוזרת בתוך החברה לבין יצירת ערך לבעלי המניות, בין הזיהוי המוחלט של העובדים עם החברה לבין היחס האישי של המנהלים (״אלי הורביץ שמע פעם שאין לי מכונת כביסה בבית. הוא בא ונתן לי כסף לקנות״ סיפרה עובדת ותיקה), שילוב בין משכורות ראויות ומתגמלות למנהלים (ראויות, לא חמדניות ומנותקות לחלוטין מרצפת הייצור) לבין משכורות ראויות לעובדים. זה מה שהיה. וזה כבר איננו שנים רבות, זאת האמת.
העובדים נותרו מזוהים ומחויבים, המנהלים ראו בטבע פרה לחליבת מזומנים.
אל תבינו לא נכון. מותר לקבל החלטות עסקיות שגויות. באמת. גם אני נכשלתי בהחלטות מסוימות. אבל העובדים, תמיד הלכו איתי. מחזיקי העניין כולם - בעלים, נושים, עובדים, ספקים, לקוחות, כולם הלכו איתי וליוו אותי במאמץ להצליח ולתקן ובוודאי בתחושת החמיצות של אי ההצלחה.
אז מותר לטעות, אבל אסור היה לאבד באופן מוחלט כל כך את כל מה שהייתה טבע - בית לעובדים.
ועכשיו מאבק על הבית.
כשבאו מנהלים מטבע לוועדת הכספים לפני 4 חודשים וניסינו לסייע בפיטורים של כ 300 עובדים, שאלתי אותם למה ההנהלה והדירקטוריון לא חשבו אפילו לרגע להפחית באופן סימלי בשכרם - 10 אחוז, 20 אחוז. חייהם לא היו מושפעים מכך ולעומת זאת כולם היו מבינים שהסולידריות לא נעלמה מהמסדרונות.
הסברתי להם שתרומה לעמותות היא לא אחריות תאגידית. אחריות כזאת היא דבר אורגני - והייתי אומרת בדיוק מה שטבע הייתה משך עשרות שנים.
אבל חמדנות השתלטה על המסדרונות והחליפה את האהבה וההערכה שהיו שם. עמוס שפירא לימד אותי זאת כשניהל את אל על והציל אותה יחד עם מיכאל לוי והדירקטוריון בציפורניים. עובד אחד לא עזב את החברה לפני שהדירקטורים וההנהלה הפחיתו בשכרם לשנה (והמנכ״ל עצמו הרוויח אז 40,000 ש״ח.....)
בוועדת כספים ניסינו לעזור ולרגע היה נדמה שהצלחנו. אבל אז מנכ״ל חדש ומסבירים לכולנו שצריך לכרות את הרגליים כדי להציל את הגוף.
אבל מאחורי הדימוי הזה מסתתרים בני אדם. אמתיים, טובים, מודאגים.
ואף קול אינו יוצא מהממשלה - לא ראש הממשלה שמתפאר (לא בצדק) ברמת אבטלה נמוכה, לא שר האוצר ולא שר הכלכלה שאומרים שיעשנו הכל כדי להציל את העובדים האלה.
זה לא רק הטבות המס, זה לא רק הרווחים הכלואים, זה לא רק המשכורות ולא רק התנאים האדירים שדאגו המנהלים לעצמם. זה לא רק עסקאות שכשלו (שזה לגיטימי) וזה לא רק קנס ענק המשולם בגין מנהלים שנתנו שוחד.
זה הכל ביחד. זה התרסקות החזון העסקי, אבל גם הפנים-חברתי.
והממשלה השותקת הזאת שולחת מסרים כועסים ליו״ר ההסתדרות שנאלץ להשבית את המשק. אני לא אוהבת שביתות. מי אוהב? גם אבי ניסנקורן לא אוהב לשבות ויעידו מאמציו החוזרים ונשנים לסגור הסכמים (גם על גישתו זאת הוא הותקף).
והאמת היא שזה מסובך. כי אני מגלגלת בראשי את העובדים במקומות שונים בארץ, מנסה לדמיין מה יהיה בקריית שמונה שחסרה מקומות חלופיים, מה יהיה עם המבוגרים שיתקשו להשתלב מחדש, איך נחזיר להם את האמון והתקווה. כי זאת באמת באמת לא אשמתם.
זאת אחריותו של מי שלא פיקח, של מי שבאצטלה של מוניטין היסטורי מלהיב נתן לדברים האלה לקרות תחת ידיו, ניהולו או פיקוחו.
אמרתי שזה פוסט ארוך. כי כואב לי מאוד על ספינת הדגל של התעשייה הישראלית שעלתה על שרטון ולא היו מספיק חגורות הצלה לעובדים אלא רק למי שבעוד זמן קצר כבר ישכח שהיה בחברה הזאת כי יש לו רשת ביטחון ומצנח זהב בזכות החברה הזאת.
אני מדברת עם חברים בטבע, ולא יכולה לשתוק. אני מקדמת תעשייה כל הזמן, אבל העובדה שהממשלה נאלמה דום מצביעה על אובדן דרך מוחלט. לא כי הכל הממשלה יכולה לפתור אלא כי היא יודעת שגם לה יש אחריות למה שקרה שם ולחוסר הפיקוח הטוטלי על האפקטיביות של הטבות המס.
אני מתייצבת לצד העובדים ללא היסוס ונעשה מה שאפשר כדי להציל אותם ולהציל את הפעילות בישראל.

מה שקורה ב TEVA זה כנגד הטבע.
אלירן קוזליק

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 109. הגיבו: 21. שיתפו: 20.
{% trans 'Tags' %}:

הרגע הזה שבו מתכנסים להדלקת נר ראשון, כל המשפחה ביחד, שרים מעוז צור וקאנון של מי ימלל גבורות ישראל, הוא רגע מתוק.
בפוליטיקה היומיומית יש תחושה שאנחנו מנסים לגרש את החושך; גם אתמול. מכל הצדדים באותה מידה של נחישות ואמונה.
אבל הערב, ברגע הזה אני רק רוצה לאחל לכולכםן לשמוח יחד.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 87. הגיבו: 11. שיתפו: 1.
{% trans 'Tags' %}:

אני פה איתכם בשעה הקרובה. מוזמנים לשאול את כל שעל ליבכם.


אהבו: 155. הגיבו: 50. שיתפו: 5.
{% trans 'Tags' %}:

הכל אצלנו בבית קשור לשריון ☺

ככה Rafi Heumann הגיע להיות היועץ שלי. עברי ״גילה״ אותו בעמותת השריון - איש צעיר, ערכי, עם ידע עצום ועיניים בורקות שמבקשות להיות חלק משינוי.
3 שנים הוא מלווה אותי, שנתיים וחצי בכנסת, ואתמול בערב, אחרי ערב מקסים עם המשמרת הצעירה בפתח תקווה שבו פשוט ישבתי לשיחות עם ישראלים נהדרים (״התפרצנו״ לשולחנות החמישי רגוע שלהם), רפי ואני חצי-נפרדנו.
חצי, כי הוא לעולם יהיה חלק מהמשפחה שלנו (כמו סתיו כהן שלנו) וגם כי על רפי, רפול שכזה, לא מוותרים אף פעם.
אז הגוזל עף לו מהקן, ואני יכולה רק לקוות שמי שיזכה בו ידע להעריך אותו כמוני - כי הוא זכייה אמיתית. איש שובה לב.
חצי-פרידה, אבל קשה.
תודה רפול, על הכל. גאים בך ומאחלים הצלחה.
ברוכים הבאים ירין ויוני. הילוש, מזל שאת נשארת ☺
שבת שלום

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 393. הגיבו: 85. שיתפו: 6.
{% trans 'Tags' %}:

מאבק החופשות הוא מאבק על אופי החברה הישראלית על איך אנחנו רואים אותה.
אנחנו נמצאים במצב חמור שרפורמה שהוכרזה על ידי משרד החינוך לפני תחילת שנת הלימודים, בנושא חופשת חנוכה, לא יוצאת לפועל. כל נושא התקציב היה צריך להיות מוסדר, אי אפשר לצאת בהצהרות לתת תקווה להורים ופתרונות למורים ואז להגיע למצב שזה לא קורה. אנחנו נגיע עוד הפעם לפני פסח ולא נדע מה קורה עם חופשת פסח?!
בסוף החודש הקרוב ייערך דיון בבג"צ שהגשתי בנושא לוח החופשות של מערכת החינוך - מטרתו לייצר וודאות ושקיפות. לוח החופשות לא יכול להיות נזיל ושלא נדע ממה הוא מורכב - כולנו זקוקים לוודאות ההורים, המורים ובעיקר הילדים.
מוזמנים לקרוא על דיון שהתקיים היום בוועדת החינוך בנושא.


אהבו: 93. הגיבו: 14. שיתפו: 4.
{% trans 'Tags' %}:

היומיום בכנסת מורכב מנצחונות קטנים. הפעם זהו הישג משמעותי אחרי שתחושת המיאוס והדורסנות של הקואליציה הפכו את המרירות לפעולה, פעולה שלכם בכך שיצאתם מהבית, כתבתם פוסטים ואמרתם - עד כאן.
עד כאן.
ישראל היא של כולנו, לא רק שלכם.


אהבו: 127. הגיבו: 15. שיתפו: 0.
{% trans 'Tags' %}:

בעשורים האחרונים אני פועלת לנוכחות מוגברת של נשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות. גם לאחר כניסתי לכנסת המשכתי לקדם את הנושא בכנסים, שולחנות עגולים עם מקבלי ההחלטות במשק וגם באמצעות קידום תיקוני חקיקה שיבטיחו את שילובן של נשים סביב שולחנות קבלת ההחלטות בתאגידים.
השבוע פורסמה בדה מרקר כתבה על חמש נשים, אשר פעם אחר פעם סודקות את תקרת הזכוכית בחדרי הישיבות. שמחתי לחלוק עם שלי אפלברג את השקפת העולם שלי בעניין.
מוזמניםות לקרוא.


אהבו: 131. הגיבו: 23. שיתפו: 4.
{% trans 'Tags' %}:

"השריון עשה היסטוריה".

זהו קרב של קומץ רבנים ואנשי ציבור שמנסים להחזיר את הבנות למטבח וחס וחלילה לא למטבחון, שם מתקבלות החלטות.

אנשים שלא עשו עשירית מהבנות הצעירות האלה, מתייחסים אליהן כאילו הן היו אויב פתייני, ושתוך תשעה חודשים אנחנו צפויים לראות גל לידות בחסות צה"ל. רועי הצאן הרוחניים של הצעירים והצעירות בימינו, במיוחד בציוניות הדתית, לא יכולים לסמוך עליהם ולכן זורעים בהלה כאילו שירות בנות בקרבי פוגע במבצעיות של צה"ל. לא עוזרים דברי הרמטכ"ל וקצינים בכירים הם בשלהם. אני מבטיחה לכן בנות יקרות שאנחנו נהיה בשלנו.
מודה לחברי סרן (במיל') יאיא פינק אשר טרח והכין מכתב התומך בשירות נשים בקרבי. תוך שעות מעטות חתמו עליו מאות קציני צה"ל וביניהם גם סא"ל (במיל') Ivri Verbin שלא היה זקוק לשום דחיפה ממני, פשוט יודע שצריך בצבא את האדם המתאים לתפקיד המתאים ולמגדר חלק מאוד קטן בהתאמה.


אהבו: 143. הגיבו: 31. שיתפו: 6.
{% trans 'Tags' %}:

היום,כשהכנסת ציינה את היום למניעת אלימות כלפי נשים, חשבתי על כל מי שנמצאת ממש בעת הזאת תחת אלימות פיזית, נפשית או כלכלית.
חשבתי על כל הילדים שלהן שנחשפים לאלימות המתמשכת הזאת ושאלתי את עצמי איך אנחנו מצפים מהם לצאת לחיים - עם איזה כלים? איזה עורף?
על פי הדוח שפורסם היום על ידי ויצ"ו, חצי מיליון ילדים חשופים לאלימות בבית – פחות מחצי אחוז מהם מטופלים.
השנה נרצחו 17 נשים על ידי בני זוגן. מה יהיה עם ילדיהן ואיך נמנע את הרצח הבא?
הממשלה כבר הקימה ועדה בין משרדית, כבר הונח דוח, כבר יש תג מחיר של 50 מיליון שח. בסה"כ 50 מיליון שח כדי למנוע רצח, ועוד אחד. כדי לאתר את האישה והמשפחה הבאה בסיכון, בזמן.
מהדיון היום בוועדה לקידום מעמד האישה יצאתי באי שקט גדול.
במקרה הזה, אי שקט לפני הסערה. חייבות למנוע את הרצח הבא. אל תשתקו, תתלוננו. אנחנו נמצא את הדרך להושיט לכן יד.


אהבו: 138. הגיבו: 12. שיתפו: 6.
{% trans 'Tags' %}: