הבית היהודי

32,733 ( +0.47% בחודש האחרון, בקירוב)

טוען נתונים נוספים...

בצלאל סמוטריץ / הבית היהודי באתר כנסת פתוחה

  בצלאל סמוטריץ בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 14 באוקטובר 2018 18:14. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך 18 באוקטובר 2018 15:41. זוהי כנראה תקלה, ונשמח מאוד לשמוע על כך!


בדרך כלל, השמאל נוטה להגזים בפראות. כל אנטישמי הוא פרטנר לשלום, כל ימני הוא פאשיסט וכל חוק הוא סופה של הדמוקרטיה.

*הפעם, אני מקבל את ההגזמה בחיוך*.

הם מדברים עלי אבל מתכוונים אליכם. אתם ששלחתם אותי לכנסת מצליחים להשפיע! אתם ששלחתם אותי לועדת הכספים ולהסדרת ההתיישבות מצליחים לשנות!

כעת אנחנו מתחילים
מושב חדש של הכנסת.

בע"ה יחד עם כל חבריי לתזמורת הנפלאה של האיחוד הלאומי והבית היהודי נמשיך לנגן בפול ווליום את המנגינה הטובה הזאת שאי אפשר להפסיק.

שלכם,
בצלאל


אהבו: 728. הגיבו: 151. שיתפו: 123.
{% trans 'Tags' %}:

אני תומך בישראל גנץ לראשות מועצת מטה בנימין.

ישראל הוא איש שמדבר במעשים.

>>>
המועצה האזורית מטה בנימין היא המועצה הגדולה ביותר בארץ והמרכזית ביותר ביהודה ושומרון. היא חייבת להמשיך להיות הקטר שמוביל את ההתיישבות קדימה ובונה את הקומה הנוספת - קומת הריבונות, ההסדרה, ונרמול החיים ביהודה ושומרון.

על ההגה שלה חייב לשבת שילוב של חזון ויכולת הגשמה, של מבט כולל וניסיון עשיר, של אידיאולוגיה מוצקה ורגליים על הקרקע.

זה ועוד הרבה, זה בדיוק מה שיש בישראל גנץ.

>>>
בשנים האחרונות היתה לי הזכות לעבוד עם ישראל בשיתוף פעולה הדוק. מצאתי בו אסטרטג עם ראיה מערכתית. שילוב נדיר של עוצמה וענווה, של דחיפה קדימה עם מזג נעים ונח לבריות. איש חרוץ ונחוש שפשוט יודע לעבוד.

בתפקידו כסגן ראש המועצה האחראי על תחום הביצוע הוביל ישראל בשנים האחרונות, לצידו של אבי רואה, מהלכים אסטרטגים ופורצי דרך. ביניהם ניתן למנות תכנית אב לכבישים ופיתוח תחבורה, תכנית אסטרטגית לסגירת המנהל האזרחי והעברת האחריות על ההתיישבות למשרדי הממשלה, הקמת מרכז חירום רפואי אזורי, ועוד ועוד.

במקביל לעבודתו סביב השעון בניהול ענייני המועצה השוטפים, ישראל היה שותף לכל המאבקים האידיאולוגיים והכלליים הנוגעים להתיישבות כולה. הוא מאמין שהגיע העת להפסיק להתנהג כעניים בפתח ולהתקדם לשלב הנורמליזציה של ההתיישבות. נורמליזציה בחוק, נורמליזציה בתכנון, נורמליזציה בתקצוב. פשוט להיות אזרחים שווי זכויות. ולמסר הזה אני מתחבר מאוד.

>>>
אז אני משוכנע שישראל גנץ הוא האיש שצריך לשבת על ההגה במטה בנימין, ואני קורא לכם, תושבי בנימין, להצביע לו ולעשות את מה שצריך כדי שזה יקרה.


אהבו: 150. הגיבו: 30. שיתפו: 15.
{% trans 'Tags' %}:

יותר מידי ילדים במדינת ישראל נחשפים לפורנוגרפיה, שיימינג ואלימות כבר בגיל 8!

ארגון "לוקחים אחריות" עובד קשה על מנת לתקן ולהוסיף טוב.

בואו נעזור להם לעזור לילדים של כולנו!

http://bit.ly/Taking-Responsibility


אהבו: 135. הגיבו: 16. שיתפו: 27.
{% trans 'Tags' %}:

הזדמנות לדבר הבוקר על נהלי היחידה לאבטחת אישים של ראש הממשלה.

בשתי מילים: הגזמה פראית.

קצת יותר בהרחבה: כבר הרבה זמן אני מרגיש שנהלי האבטחה של ראש הממשלה חורגים מכל פרופורציה. שיירה שנוסעת עם נשקים שלופים ברחובות ירושלים, סירנות שאפשר לחטוף התקף לב, סגירת כבישים, אופרציית בידוק ובידוד מטורפת בכל אירוע שבו ראש הממשלה משתתף, אלימות מאבטחים, ועוד ועוד.

זה שכבר התרגלנו לזה לא הופך את זה נורמלי ולמשהו שאנחנו צריכים לקבל.

קחו סיפור אישי קטן. לפני כמה שנים הגעתי לפגישה במשרד רה"מ. אני חמוש באקדח בד"כ, ובמבנה הכניסה למתחם נדרשתי כמובן להפקיד אותו. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה מתחילה כשאני מוכנס למתחם סגור בין שתי זכוכיות וכשאני מוציא את האקדח כדי להפקיד אותו אחד המאבטחים מכוון אלי m16 דרוך. בדיוק כך. מי שמכיר את משרד רה"מ יודע שכדי להגיע ממבנה הכניסה לרה"מ אני צריך לעבור עוד אין ספור דלתות חשמליות ומאבטחים והסיכון שנשקף מאזרח כמוני באותו רגע לראש הממשלה הוא לא אפסי, הוא פשוט לא קיים. אין שום סיבה ושום הצדקה לתת לכל מי שמגיע לפגישת עבודה במשרד רה"מ תחושה שהוא מחבל בפוטנציאל ולכוון עליו נשק. זה לא קורה בשום מתחם אחר שבו ישנה אבטחה והפקדת נשקים ואין שום סיבה שזה יקרה במשרד רה"מ.

גם הסטריליות שבה מבודדים את ראש הממשלה והאלימות שבה מאבטחיו מגינים עליה מוגזמת בטירוף. זה קורה אפילו בתוך הכנסת כשכל מי שנמצא שם כבר נבדק בקפדנות ולא נושא עליו שום חפץ מסוכן.

ועכשיו תגידו לי שאם זה היה ככה ב- 95 רבין לא היה נרצח. בכל הכבוד זה פשוט קשקוש. זה כמו לומר שבגלל שאנשים נהרגים בתאונות דרכים נאסור על נסיעה ברכב.

*בחיים אנחנו מנהלים סיכונים ומאזנים בין נקיטת אמצעי זהירות לבין המשך ניהול חיים נורמאליים*.

ומה שקורה סביב אבטחת רה"מ הוא פשוט לא נורמלי ולא דמוקרטי. הניתוק הכפוי של ראש הממשלה מהאזרחים ומהמפגש הטבעי והלא מתווך איתם הוא פשוט לא דמוקרטי.

אי אפשר גם להתייחס לשמונה מיליון אזרחים כאל מחבלים בפוטנציה ולהתנהג אליהם כמו שהתנהגו אתמול למפגין בבית שאן.

99.99999999 אחוז מהאנשים שיבקשו להפגין ואפילו לחסום לשניה את רכבו של רה"מ הם אזרחים תמימים ללא שום כוונה או יכולת להזיק. אי אפשר בגלל 0.000000001 אחוז סיכון להתנהג באלימות כזו לאזרחים נורמטיביים. זה איבוד מוחלט של הפרופורציה והשכל הישר בניהול סיכונים.

אנחנו אמנם רגילים להיות מדינה של אקסטרים שבה לוקחים כל דבר לקצה. או חובבנות ושיטת ה"סמוך" הישראלית כל כך, או הגזמה פראית לצד השני. אפשר וצריך למצוא את שביל הזהב שבו מצד אחד תהיה אבטחה וינקטו אמצעי זהירות אבל מצד שני אזרחים שבאים במגע עם ראש הממשלה לא ירגישו מאויימים ולא יחטפו מכות.

אין דבר כזה אפס סיכונים. אנחנו לא חיים ככה בשום תחום. לא בביטחון, לא בכלכלה, לא בחיים הפרטיים שלנו וגם לא באבטחת אישים.

>>>
ועכשיו תעשו לי טובה, תגיבו ותתווכחו אבל אל תהפכו גם את הנושא הזה לבנאליות של ימין/שמאל, בעד/נגד נתניהו, כי זה פשוט לא קשור. נתניהו לא אחראי לנהלי האבטחה שלו ואין לו שום קשר לזה ובכלל לא משנה באיזה ראש ממשלה מדובר ובמפגין מאיזה צד. מדובר באיזון בין דמוקרטיה וזכויות אזרח לבין ביטחון ובטיחות. זהו.


אהבו: 271. הגיבו: 89. שיתפו: 15.
{% trans 'Tags' %}:

בולדוזר או D9, העיקר שיודע לעבוד.


אהבו: 191. הגיבו: 17. שיתפו: 18.
{% trans 'Tags' %}:

‏הגעתי לראיון באולפני רשת בתל אביב ורציתי לשבת לנגן קצת לד זפלין, אבל עשו לי הדתה עם יצחק מאיר הגדול. 😉

אחלה יום שיהיה.


אהבו: 228. הגיבו: 17. שיתפו: 9.
{% trans 'Tags' %}:

כמה נקודות על עזה:

1. הביקורת שלנו על ליברמן היא לא על התפקוד הטקטי של צה"ל מול המפגינים על הגדר, אלא על אסטרטגיית "שקט תמורת שקט" של ליברמן שמפקידה בידי חמאס את המפתחות לקבוע את סדר היום ולהחליט האם ומתי תהיה הסלמה והאם ומתי יהיה שקט. זה הפוך מלהרתיע אותו.

2. לא זכורה לי אסטרטגיה שהוכחה כשגויה תוך זמן קצר כל כך. ליברמן בנה על זה שלחמאס יהיה תמריץ לשקט. לא קורה.

3. כשליברמן טען לפני חודש שחמאס מורתע וספר את ההרוגים העזתיים על הגדר הוא התעלם מכך שהרוגים לא מעניינים את חמאס. תרבות שמקדשת מוות לא מתרגשת מכמה עשרות "שהידים".

4. לבית היהודי יש אכן שני חברים בקבינט והם אכן נושאים באחריות מיניסטריאלית אבל זה לא מונע מהם לומר את דעתם גם אם היא הפוכה מההחלטה שרה"מ ושהב"ט הובילו בגיבשו לה רוב. להיפך, זו חובתם ואחריותם. ככה זה בדמוקרטיה, כל אחד נאבק על דעתו ומנסה לשכנע ובסוף הרוב קובע.

עצוב ומטריד ששהב"ט לא מסוגל לנהל דיון ענייני על אסטרטגיה ביטחונית והופך הכל לפוליטיקה. יש לו אסטרטגיה מול עזה - לגיטימי. לבנט יש אסטרטגיה אחרת (שכרגע נראית הגיונית הרבה יותר), שיתכבד ויציג טיעונים ענייניים וינסה לשכנע בעמדתו במקום לעקוץ בפוליטיקה קטנה ודמגוגית.

סוף.


אהבו: 216. הגיבו: 36. שיתפו: 18.
{% trans 'Tags' %}:

מועדים לשמחה.

חברי, יו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט, ביקש להגיב על ההאשמות שהטיח בו אהוד ברק בראיון המביך שהוא נתן לבן כספית ב'מעריב' בערב ראש השנה, ועשה זאת בראיון מקביל משלו באותה הבמה (משתף לכם כאן את הראיון). יש בדברים של נפתלי נקודות חשובות רבות שאני מסכים איתן: הגישה האופטימית הכללית, הצגת התפיסה הציונית הקלאסית שלא השלימה מעולם עם המציאות אלא חתרה תמיד לשנות ולשפר אותה, הצורך והיכולת לחשוב מחוץ לקופסא במישור המדיני, התיקונים הנדרשים במערכת המשפט, ועוד.

אבל יש כמה נקודות שבהן אני חלוק עליו במאה ושמונים מעלות והדברים צריכים להיאמר.

>>>
בעיקר כאשר הוא מדבר על הציונות הדתית ועל התהליכים שהיא עוברת. לעיתים נדמה לי שאנחנו פשוט לא מדברים על אותו הציבור. ולא, אני לא מאלה שחושבים שהפערים האידיאולוגיים בציונות הדתית כבר לא מאפשרים להמשיך ולהגדיר אותה כמגזר אחד. אני סבור שאלה שטוענים זאת מנסים לייצר את המציאות הזו, איש איש מהאינטרסים שלו, יותר מאשר מתארים אותה באובייקטיביות. זה בדיוק מה שבנט עצמו עושה בראיון הזה כשהוא "מתאר" את מה שהוא מכנה כ"התמתנות דתית" של הציונות הדתית. הוא מייצר את המציאות הזו הרבה יותר משהוא מתאר אותה. וכשזה מגיע ממי שמבקש להנהיג את הציונות הדתית זה משהו שאי אפשר לקבל.

כדי 'להרגיע' את החשש של אהוד ברק וחבריו מפני הפיכתה של מדינת ישראל ל'מדינת הלכה' בידי הציונות הדתית מבקש בנט לקעקע את הזהות הדתית של הציונות הדתית ולהציג אותה כמשהו שנע מהדתיות אל עבר המסורתיות ונפגש בנקודה המסורתית הזו עם ההתקרבות אל המסורת של הציבור החילוני. בנט "מתאר" את ההתפרקות מהמחויבות ההלכתית בערגה ומציג אותה כמשהו אידיאלי שצריך להתגאות בו. גם בהצגת החזרה של הציבור החילוני אל היהדות והמסורת בנט טועה ומבקש להסתפק בהתקרבות אל המסורת בלבד, אבל אני מבקש להתמקד כאן בציונות הדתית שאותה הוא מבקש להנהיג.

ל"תאור" הסמי-רפורמי הזה של בנט (""פעם האורתודוכסיה התכנסה בתוך בשריון מחשש נורא שזוממים לשנות אותה. היום הפחד הזה עובר. אפשר לשנות. רצוי לשנות") יש אולי אחיזה מועטה מאוד במציאות - בתופעה שיש מי שהגדיר כ"דתיי הרצף" - אבל הוא רחוק מאוד מלשקף את תמונת המצב בציונות הדתית, שמאופיינת בהרבה יותר תורה והרבה יותר דתיות. בפרספקטיבה של עשרות שנים הציונות הדתית היום היא הרבה יותר דתית והרבה יותר תורנית והתהליך הזה רק הולך ומעמיק, וטוב שכך.

גם אם יהיה מי שיטען שישנה בקרב צעירי הציונות הדתית תופעה של נטישת המחויבות הדתית והסתפקות במועט המסורתי, הרי שמדובר בתופעה שלילית וממנהיגות מצופה להוביל את התיקון ולא להשלים עם החיסרון. בוודאי שלא לערוך לו אידיאליזציה.

>>>
אבל לא רק את הזהות הדתית של הציונות הדתית בנט מקעקע בראיון הזה, אלא גם את החזון שלה ואת שאיפתה לתיקון עולם במלכות שד-י. הציונות הדתית מראשית היווסדה ראתה את עצמה כגשר שבין שמים לארץ, גשר שמחבר את הארץ לשמים, שמבקש לחבר את מדינת ישראל ואת יהודיה לתורה ולריבונו של עולם. חזון שבו מדינת ישראל היא 'מדינה מסורתית' שבה "הרוב יעשו קידוש, אבל ידליקו חשמל (בשבת. ב.ס.)" הוא רחוק מאוד מלהיות חזונה של הציונות הדתית. כך גם טשטוש "הדיכוטומיה הברורה שבין האורתודוכסיה לחילוניות", וגם כך השאיפה להפוך את הציונות הדתית "להיות גם וגם".

הפיכת תופעת שוליים של "הורדת הכיפה", שהיתה תמיד בציונות הדתית בהיקפים כאלה או אחרים, לתופעה חיובית שבנט מתאר כ"כיוון מעניין שמאחד זרמים רבים וגם מאפשר לשמור על הצביון היהודי בסגנון אישי" לא יכולה להישמע מפיו של מנהיג הציונות הדתית שאני מכיר. אני מתקשה לחשוב על רבנים רציניים, והאמת שגם לא על הוגי דעות אחרים בציונות הדתית, שיחתמו על "מצע" או חזון כזה.

>>>
בנט כבר תקופה ארוכה מנסה להרגיע את החוששים מ"הדתה" ומסביר שאין לנו כוונה לכפות שום דבר על אף אחד. עד כאן הכל טוב ויפה. אבל בראיון הזה הוא קופץ כמה צעדים לאחור ומפרק את הזהות והחזון של הציונות הדתית, וזו כבר שגיאה קשה - בראש ובראשונה ערכית, אבל לא פחות מכך גם פרקטית.

מדינת ישראל עוברת שינויים טקטוניים בשנים האחרונות וחלק מהשמאל החילוני מרגיש אכן ש"גנבו לו את המדינה". התהליכים האלה מבוססים קודם כל על שינויים דמוגרפיים מרחיקי לכת, שרק ילכו ויעמיקו. הציבור הדתי, החרדי, המסורתי, והימני בכלל, הולך וגדל והמפה הפוליטית משתנה. השמאל החילוני ששלט כאן בכיפה נדרש פתאום להתחשב גם בערכיו ואמונותיו של המיעוט הדתי. כן, עדיין מיעוט, אבל כבר גדול ומשפיע שהולך וכובש לא מעט תפקידים ועמדות מפתח. הציבור הזה - ולבית היהודי בהובלתו של בנט יש בהחלט חלק חשוב בזה - מוביל מהלכים חשובים במישורים רבים, ונראה שאכן, כדבריו של בנט, הימין מתחיל סוף סוף ללמוד לשלוט. וזה באופן טבעי לא נעים, ואפילו מפחיד, את מי שהיה רגיל למציאות אחרת ופתאום מישהו מזיז לו את הגבינה.

אבל הדרך לפייס, להרגיע קצת את החשש, ולשמור על המרקם החברתי העדין של מדינת ישראל היא להסביר את המהלך הזה, לקדם אותו לאט, בשיח ובהקשבה. לא לגמד אותו ובטח לא להיכנס לוורטיגו שמאבד את הצפון ושוכח את היעד שאליו מנווטים. היעד הזה מוזכר מפיו של כל יהודי שמתפלל שלוש פעמים ביום, והוא בהחלט כולל גם הקרבת קורבנות ופרה אדומה - מושגים קדושים שבנט מזכיר בסוג של זלזול וטוען שאין אף אחד בציונות הדתית שמתעניין בהם כיום. האם אלו מושגים שצריך להסביר, להנגיש ולתווך לציבור הישראלי? בוודאי. האם נכון שלא כל דבר צריך לומר בכל מקום כי יש דברים שלא נשמעים? בוודאי. אבל מכאן ועד זלזול והתכחשות לערכים ולשאיפות יש מרחק גדול.

הציונות הדתית ידעה תמיד לא לכפות ולא להרתיע ולהתאזר בסבלנות של גאולה, אבל היא לרגע לא זנחה את החזון ואת השאיפה והחתירה המעשית למימושו.

>>>
וכשהבסיס הדתי-תורני-אידיאולוגי לוקה בחסר, גם ביחס לארץ ישראל זה כבר לא זה. בנט מדגיש בראיון הזה, בדרכו של נתניהו ולא בפעם הראשונה, את שתי הסוגיות היחידות שמטרידות אותו: הביטחון וזכות השיבה ("אני מוטרד רק משתי בעיות: הביטחונית, שהיא פתירה, וזרימה דמוגרפית אפשרית לתוך שטחי הרשות..."). ארץ ישראל כערך, כמצוות השם, חזון ארץ ישראל השלמה - כל אלו נעלמו ואינם.

הראיון הזה מתחבר להתבטאויות קודמות שלו שבהן הוא מאמץ למעשה, גם אם בדיעבד, את תוכניתו המדינית של רבין באוסלו ותומך בקיומה של אוטונומיה ערבית ביהודה ושומרון, "כולל דגל, סמל והמנון", טוען שאין לנו מה לחפש בעזה, ועוד.

זה בסדר להיות ריאליים ולומר שיש זמנים שבהם אי אפשר להגשים את האידיאולוגיה במלואה (אני כידוע חולק גם על הריאליזם של בנט וסבור שתכנית ההכרעה שפרסמתי היא הדבר הריאלי ביותר, אבל אני יכול להבין גם תפיסות ריאליות אחרות של המציאות), אבל זה לא בסדר להפנות עורף לאידיאולוגיה הזו ולהתעלם ממנה לחלוטין כששוטחים את תפיסת העולם בפני הציבור.

זה ההבדל בין אידיאולוגיה שורשית שמתאזרת בסבלנות ומכירה במגבלות המציאות לבין פרגמטיזם שמבוסס על דברים שרואים משם.

>>>
ואם כבר התכנסנו, אז עוד כמה מילים שראוי היה שבנט יגיד לאהוד ברק. ברק וחבריו מרבים להשתמש ב"אבות המייסדים" של הציונות והמדינה, ומתארים אותם כמי שמתהפכים בקברם לנוכח המקום שאליו אנחנו מובילים את מדינת ישראל. ואני שואל את עצמי בשם אלו אבות מייסדים הוא מדבר בדיוק?! בשם סבתי מצד אימי - סבתא שרה ז"ל - שנולדה לפני קרוב למאה שנה בפחון במטולה למשפחת פיין-אייזנברג השורשית, והיתה שותפה לייסוד חלק גדול מההתיישבות בצפון - במטולה, ביסוד המעלה, בתל חי ובכפר אתא (היום קריית אתא)?! אולי בשם סבי מצד אימי, הרב שמעון בן-שמן ז"ל, שהיה דור שלושה עשר בירושלים, נצר למשפחה ירושלמית שרשית וציונית ומי שהיה שותף בהקמת מערכת החינוך של מדינת ישראל מראשית ימיה?! אולי הוא מתכוון דווקא לסבי מצד אבי, סבא יעקב ז"ל, שעלה ארצה מאירופה עוד לפני המלחמה והיה חלק מקבוצת אברהם שהקימה את כפר חסידים, כפר עציון ועוד?! או אולי לסבתי מצד אבי, סבתא ברוריה ז"ל, אוד מוצל מאש שעלתה ארצה מיד אחרי אימי השואה האיומה והקימה בה בית נאמן, ציוני ויהודי?!

לאף אחד אין מונופול על "האבות המייסדים" של הציונות. היו בהם בן גוריון והרב מימון, משפחתי וכנראה משפחתו של ברק, ועוד ועוד.

היו אז, וישנן גם היום, מחלוקות והשקפות שונות. היתה אז, וחייבת להיות גם היום, הבנה שאנחנו עם אחד שמכונן כאן מחדש את ביתו הלאומי אחרי אלפיים שנות גלות ויודע לריב ולהתווכח בכבוד ובלי לעשות דה-לגיטימציה למי שחושב אחרת ממנו. בוודאי שלא לדבר על מלחמת אחים ועל קיצה של המדינה. יש לנו אהבה והיא תנצח.

http://m.maariv.co.il/news/politics/Article-662216


אהבו: 345. הגיבו: 112. שיתפו: 82.
{% trans 'Tags' %}:

חג סוכות הקרב ובא הוא חגה של החקלאות העברית. חג האסיף - שבו אנו אוספים את היבול השנתי, שמחים בו ומודים לרבוש"ע על כל הטוב אשר גמלנו.

>>>
ארגון 'היוגב' עושה עבודת קודש בסיוע לחקלאות אבל זה לא יכול להחליף את המדינה.

ציונות וביטחון הולכים יד ביד מאז ראשית ימי הציונות ועד ימינו אלה. העלמת העין מתופעת השב"חים היא הפקרות ביטחונית ואיוולת ציונית.

אני מצטרף לקריאתו של אלקנה מהגורמים הרלוונטים לעשות הכל כדי למגר את התופעה ולחזק את החקלאות העברית.

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=274203293202296&id=113283699294257

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 47. הגיבו: 9. שיתפו: 4.
{% trans 'Tags' %}:

אם לתאר את ארי במילה אחת אז המילה הזו היא "חיים". כל כך ההיפך ממה שקרה לו היום.

ארי חי את החיים במלא מובן המילה. פיזית ורוחנית. הוא היה גבר חסון בעל מידות ואמיץ, לוחם קרבי בצה"ל, לוחם ומורה לקראטה. הסתובב תמיד חמוש - חמוש בנשק וחמוש באין ספור טיעונים בצדקת דרכנו כאן בארץ ישראל.

ארי עלה לארץ עוד לפני הוריו כדי להתגייס לצה"ל ולחם בשורותיו גם במלחמת לבנון השניה. אז היה כפסע מהמוות, אירוע ששינה את חייו וגרם לו להבין שהוא צריך לנצל כל רגע. מאז הוא היה קם כל בוקר בארבע לפנות בוקר ללמוד תורה ולצאת להגנת מדינת ישראל בעולם.

ארי היה סוג של היפר אקטיבי עם אנרגיות בלתי נגמרות. לא התעייף ולא התייאש. לחם כמו ארי עד רגעיו האחרונים.

ארי היה כולו ציונות ואהבת הארץ. אין סמלי מכך שהוא יסיים את חייו על קדושת השם והארץ ותוך כדי מרדף ומאבק באויב.

ואיך אפשר בלי להזכיר שארי הוא גם אח של שותפי היקר בשלוש השנים האחרונות כאח לי - איתן. עד כמה שזה נשמע קלישאי - תהיו חזקים איתן. אנחנו איתכם. אוהבים ומחבקים.

יהי זכרו ברוך.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 700. הגיבו: 66. שיתפו: 46.
{% trans 'Tags' %}: