הליכוד

32,938 ( +1.20% בחודש האחרון)

טוען נתונים נוספים...

אמיר אוחנה / הליכוד באתר כנסת פתוחה

  אמיר אוחנה בפייסבוק

  סטאטוס אחרון נאסף בתאריך: 19 באפריל 2018 17:13. מידע אודות העמוד נאסף בתאריך: 21 באפריל 2018 07:05


מול כל הטרללת שאוחזת באלה שמפגינים נגד חיילי צה"ל וקוראים להם "טרוריסטים" וגרוע מכך,
אני מצדיע לארגון האמת שלי ולידידי Avihai Shorshan על ההתארגנות הזאת - שכל כולה הזדהות וחיבוק לחיילי צה"ל ואם מותר לי להוסיף משלי - גם לתושבי הדרום ועוטף עזה.

אני אהיה שם.

בואו - מכל הקשת הפוליטית ומכל החלקים היפים שמרכיבים את החברה הישראלית - להגיד לחיילים שלנו כמה אנחנו אוהבים ומעריכים אותם.

יום עצמאות שמח!

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 235. הגיבו: 17. שיתפו: 16.
{% trans 'Tags' %}:

בלשכתי, על השולחן, מונח תמיד אותו ספר.
ספר כבד, גדול, ועב כרס.
כריכתו מעוצבת כטלית.
אני מבקש מדי פעם מאורחי המגיעים מחו"ל להחזיק אותו.
לחוש את כובדו,
ואז לפתוח אותו ולעלעל בדפים.
האותיות כל כך קטנות, כמעט בלתי נראות.
וכשאתה מתמקד, מאמץ את עיניך, אתה מגלה שיש מילה אחת ויחידה בספר הזה:

Jew. יהודי.

וזהו זה.
שישה מיליון פעמים.
מילה אחת - שישה מיליון פעמים.
שישה מיליון יהודים כמעט בלתי נראים.
שישה מיליון עולמות.
שישה מיליון חלומות שלא יתגשמו.
תקוות שלא יתממשו.
התאהבויות שלא יבשילו.
חגיגות בר ובת מצווה שלא יחגגו.
חתונות שלא יקרו, משפחות שלא יוקמו.
הורים שכבר לא יגוננו על ילדיהם הרכים.
ילדים שכבר לא יסעדו את הוריהם הקשישים.

וכשאתה מעלעל בספר הזה,
חש את כובדו,
קורא ומעכל שכל שורה היא הכיתה שלך מבית הספר, כולה.
הופך דף ומבין שזו עיירה קטנה,
מקבץ מספר דפים ומעכל שזו עיר שלמה,
אתה אולי רק מתחיל להבין מה זה אומר "שישה מיליון".

הספר הזה משמש לי כנר וכמצפן לרבות מהפעולות שלי.

יהי זכרו של כל אחד מהם,
יהי זכרה של כל אחת מהן,
ברוך.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 582. הגיבו: 60. שיתפו: 65.
{% trans 'Tags' %}:

בראיון הבוקר ברדיו דרום אצל מנדי ריזל, ביקשו להעלות מולי את העיתונאי העזתי סמי עובייד.
כמובן שהסכמתי.
האזינו למה שהיה לי לומר לו ("אם העזתים היו נוהגים במצרים כמו שהם נוהגים בישראל - עזה הייתה היום מגרש חניה גדול ושומם").

הראיון המלא בתגובה הראשונה >>>


אהבו: 1,242. הגיבו: 190. שיתפו: 322.
{% trans 'Tags' %}:

מימונה זה אולי החג של הפוליטיקאים,
אבל אני "דיאלנה" (יעני משלנו, במרוקאית) עוד לפני ומלפנים...
היה שמח, הרחיב את הלב (ולא רק...) והמון תודה ל:
Yoram Swissa
פיני סבח
יאיר רביבו
משה אוחנה
וכמובן לכל בנות ובני המשפחה, החברות והחברים שטרחו ועשו את החג הזה למה שהוא.
ותתפלאו, הלילה עוד צעיר...בדרך לרחל תורג'מן....
ועוד הזרוע נטויה...
תרבחו ותסעדו!

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 409. הגיבו: 35. שיתפו: 7.
{% trans 'Tags' %}:

תמונה אחת. בלי מילים.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 827. הגיבו: 127. שיתפו: 544.
{% trans 'Tags' %}:

השבועות האלה הם שבועות בהם הערבים זועמים ומבעירים (יום הזעם, יום האדמה, יום האסיר, יום הנכבה) -
ואנחנו חוגגים (פסח, המימונה, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, יום העצמאות).

שיישאר ככה ולא הפוך.

ואם יש מי ש"מתביישים", שיתביישו.
נראה שכבר אין שמאל בארץ: יש ימין פלסטיני, ויש "רקלאביבי".
בין לבין יש כמה אידאליסטים שיתהו עם מי יבלעו את הצפרדע הכי קטנה ויאלצו לבחור ברע במיעוטו מבחינתם, בשאיפה שיעבור את אחוז החסימה.

צפו *בפעם הראשונה* שהשתתפתי במהדורת החדשות של ערוץ 20 >>>


אהבו: 1,214. הגיבו: 128. שיתפו: 235.
{% trans 'Tags' %}:

כשאני קורא מה כותבים בימים האחרונים אנשי ונשות מרצ, על שלוחותיהם וזרועותיהם מהקרן החדשה, אני מתקשה שלא להזכר בדבריו של ברל כצנלסון שאמנם היה מתנועת העבודה, אך החלק המפ"מי במרצ אולי עוד רואה עצמו כממשיך דרכו.

איפה הוא, ואיפה הם המתבוססים בסחי של שנאה עצמית ותיעוב עם ישראל ותקומתו הציונית בארצו שבאה גם, ולא רק, בכח המאבק באויבינו - מאבק מתמשך ונמשך:

"... היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים,
וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?

...אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד.
כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי יסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלסטינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט."
...
"אבותינו שהועלו על המוקד, אשר נסחבו למרתפי האינקוויזיציה, אשר נשחטו במאכלת הקוזקים, הייתה להם הכרה מוחלטת, שיש להם עסק עם פריצי חיות. הם ידעו שאין להם כח נגד פריצי החיות, אבל אף רגע לא חסרה להם הכרת צדקת הם.

המעציב והמביש בייסרונו, אנו, הוא שכמה מבני דורינו חסרה להם ההרגשה החיה של צדקתנו המוחלטת."

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 989. הגיבו: 141. שיתפו: 204.
{% trans 'Tags' %}:

זה מ-1987.
עכשיו תמשיכו עם הפאניקה.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 687. הגיבו: 82. שיתפו: 152.
{% trans 'Tags' %}:

מכירים את זה שאתם יושבים מול מהדורות החדשות ומורטים את השערות (למי שעוד נשארו) על ההטייה, על האוֹבּסֶסבִּיבִּיוּת ועל הפאנלים ה"מאוזנים"?

נמאס לכם מהמרירות והחמיצות?

החל מהערב, (סופסוף!), תוכלו לראות משהו שונה.

חדשות ערוץ 20 בשעה 20:00.

מעכשיו - זה תלוי רק בכם.

שיהיה בהצלחה!

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,187. הגיבו: 177. שיתפו: 270.
{% trans 'Tags' %}:

אפרים פירסטנברג היה נהג אגד.
הוא וחנה, יחד עם 3 ילדיהם, התגוררו בתל אביב, סמוך לכיכר מילאנו.
אפרים קיבל הצעה מאגד לעבור ולהתגורר באילת. לפני שיחליט, ביקש מאשתו חנה להתלוות אליו לנסיעה לאילת, כדי שיוכלו להחליט יחד. לקחו איתם לנסיעה את חיים בן ה-9 ואת מירי בת ה-5.5. את הבת התינוקת השאירו אצל בני משפחה.

הנסיעה היתה ארוכה ואפרים ביצע אותה יחד עם נהג נוסף. לנסיעה התלוו, כמקובל בימים ההם, 4 חיילים כמאבטחים.
וכמובן – הנוסעים.

החזרה דרך כביש מעלה עקרבים היתה קשה. מירי הקטנה ישבה ליד החלון וצפתה במתרחש. לפתע נשמעו יריות. "אתה שומע?" אמרה לחייל שישב לצידה, מסתכלת מהחלון בהתלהבות, מדמיינת שמטוסי חיל האוויר מתאמנים.

אלה היו מחבלים.

החיילים לא הספיקו להגיב, כלי הנשק שלהם היו מונחים במדפים העליונים באוטובוס. החייל זרק את מירי על הרצפה ונשכב מעליה, מורה לה לשתוק אחרת תיהרג.

אפרים הנהג, אבא של מירי, ניסה לירות במחבלים באקדחו האישי אך לא היה לו סיכוי מול חוליה מיומנת חמושה בתתי מקלע מכף רגל ועד ראש.
המחבלים נכנסו לאוטובוס ודיברו בשפה שמירי לא הכירה. הם לבשו מה שנראה בעיניה כ"שמלות שחורות".

הם ירו בכל יושבי האוטובוס למוות, או לפחות כך חשבו.
כשאחרון המחבלים כמעט וירד מהאוטובוס, חיים הקטן הרים את ראשו ושאל את אחותו "מיר'לה, הם הלכו?".
זו היתה טעות. הם לא הלכו.
המחבל חזר וחיפש מנין בא הקול. כשמצא את חיים בן ה-9 ירה צרור בראשו.

מספר שעות שהתה מירי באוטובוס בין נהרות הדם, בין גוויותיהם של אביה, של אימה ושל חיים המפרפר בין חיים למוות.
שעות בהן היחידים שהגיעו היו חיילים בקומנדקר שלנוכח הזוועות עזבו וברחו מהמקום.
כשמנהלו של פירסטנברג הבין שמשהו רע קרה הוא נסע על הציר והיה הראשון להגיע אל האוטובוס ולהציל את מירי.
32 שנה פרפר חיים בין חיים למוות, במצב של צמח, עם מעט מאוד רגעי הכרה חלקית בהן הוא ממלמל מילים של בן 9 ואינו מזהה אף אדם, גם לא את מירי שהיתה באה לחגוג איתו כל חג בבית החולים.
32 שנה עד שנדם הילד היפה שכאן יושב ליד הפסנתר, "דבר לילדים" לנגד עיניו.

זה קרה אתמול, ה-17 במרץ, לפני 64 שנים, הרבה לפני "הכיבוש", לפני ההתנחלויות, קרה הרוע הזה.
ומירי, הילדה בת החמש וחצי שצריכה היתה ללמוד איך ממשיכים לחיות אחרי מה שהיא עברה, היא Miri Furstenberg ,
שאני גאה לקרוא לה - חברה שלי.
יהי זכרם של בני משפחתך ברוך מיר'לה, חיבוק חזק מעומק הלב מכולנו, ילדה גיבורה שאת.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,159. הגיבו: 175. שיתפו: 547.
{% trans 'Tags' %}: