מס' עמודי פייסבוק פעילים למפלגה: 12


נתניהו איבדת את הביטחון!


אהבו: 388. הגיבו: 141. שיתפו: 58.
{% trans 'Tags' %}:

את הכח הצבאי של החמאס צריך וניתן לרסק. רק מנהיגות אמיצה ומנוסה תעשה זאת!


אהבו: 1,122. הגיבו: 577. שיתפו: 193.
{% trans 'Tags' %}:

‏נתוני הלמ״ס: הצמיחה נעצרה, את מערכת הבריאות מרעיבים, הגרעון גדל.

‏ארבע שנות נתניהו - כחלון הן כשלון מהדהד


אהבו: 385. הגיבו: 59. שיתפו: 186.
{% trans 'Tags' %}:

מי יגן על המשפט והדמוקרטיה?

לינק לעימות המלא עם ח"כ יריב לוין - Yariv Levin בתגובה הראשונה


אהבו: 285. הגיבו: 31. שיתפו: 49.
{% trans 'Tags' %}:

התדמית של ביבי כמנהיג עולמי עובדת רק בישראל, בעולם אוהבים אותו הרבה פחות.
---
בואו ניקח לרגע, רק לרגע, כמה שנים אחורה: היום האחרון של מבצע "עופרת יצוקה". צה"ל מפציץ בעזה ללא רחם. ראש הממשלה הוא אהוד אולמרט. לבית בבלפור מגיעים אורחים לארוחת הערב: נשיא צרפת, ראש ממשלת בריטניה, ראש ממשלת ספרד, ראש ממשלת איטליה, ראש ממשלת צ'כיה והקנצלרית של גרמניה. באו, אכלו, נעמדו מול המצלמות והודיעו על תמיכה מוחלטת במדינת ישראל ובראש ממשלתה. במקביל נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש שלח גם הוא הבעת תמיכה מוקלטת ששודרה בכל הערוצים. כל זה לא היה קורה היום. אתם יודעים שזה לא היה קורה היום. אם ביבי היה מצלצל אליהם ביום ש-700 טילים נחתו על ישובי הדרום ומבקש שהם יבואו, הם לא היו באים. אבל למה?

מפני שלביבי יש הרבה פחות חברים בעולם ממה שנדמה לכם. האגדה על "המנהיג שכל מנהיגי העולם אוהבים" היא רק אגדה. הוא מפיץ אותה בכל כוחו. הוא עושה מסיבות עתונאים בכל הזדמנות. הוא מצטלם ללא הרף. ועדיין – זו רק אגדה. הם לא באמת מחבבים אותו. לביבי אין קשרים יוצאי דופן עם מנהיגי העולם. מול שורה של מדינות וגופים שחשובים לבטחוננו ולסחר שלנו – אירופה, המפלגה הדמוקרטית, רוב רובה של יהדות ארה״ב, המוסדות הבינלאומיים - ביבי דירדר את היחסים לנקודת שפל. לקודמיו אולי היתה אנגלית פחות מצוחצחת, אבל היו להם קשרים אישיים ויחסי חוץ טובים בהרבה.

אנשיו של נתניהו מיד יצוצו כאן ויגידו בתגובה, "אבל מה עם טראמפ? תסתכל על היחסים שלו עם טראמפ!" בואו נשים את הדברים בפרופורציה: ליצחק רבין היו יחסים הרבה יותר קרובים עם קלינטון. לאולמרט היו יחסים הרבה-הרבה יותר קרובים עם ג'ורג' בוש. טראמפ הוא ידיד ישראל גדול (כולנו חייבים לו תודה גדולה על העברת השגרירות לירושלים ועל ההכרה ברמת הגולן), אבל יחסיו עם ביבי רחוקים מלהיות יוצאי דופן. הוא קורא לביבי "ידידי הטוב", כי זה מה שאמריקאים אומרים על כל מי שהם פגשו יותר מפעמיים. אם מחר בני גנץ יהיה ראש הממשלה, גם הוא יהיה "ידידי הטוב". היחסים של טראמפ איתו יהיו טובים לפחות באותה מידה. קרוב לוודאי שטובים יותר.

גם יחסיו של ביבי עם פוטין הם לא מה שאתם רואים בתמונות המביכות שנתלו בירושלים (ביבי גבוה מפוטין בראש, אבל בתמונות הוא נמוך ממנו. אפילו הרוסים הכי פטריוטים התכווצו ממבוכה מול החנופה הגלויה). היחסים עם הרוסים מבוססים קודם כל על אינטרסים. פוטין תמיד מוכן לעשות עם נתניהו מסיבות עתונאים, אבל אחר כך הוא ממשיך לעשות מה שבא לו. אם היחסים עם פוטין כל כך טובים, איך זה שהאיראנים נכנסו לסוריה? איך זה שהרוסים סיפקו מערכות נשק מתקדמות לאיראן וטורקיה? איך זה שהם מטרפדים את הסנקציות על איראן? איך זה שהם הפילו באו"ם אפילו את הצעת הגינוי לטרור של החמאס? אם אלה החברים של ביבי, אז החברים של ביבי לא סופרים אותו ממטר. אפילו נרדרה מודי, ראש ממשלת הודו, רק גמר להצטלם עם ביבי וכבר רץ להקים עם איראן נמל משותף במיליארדי דולרים.

כי יש הבדל בין צילומים לבין יחסי חוץ אמיתיים, שפועלים לטובתה של מדינת ישראל. למדיניות חוץ אמיתית, עקבית ונחושה יש שלוש מטרות:

1. לייצר לישראל בריתות מדיניות ולהקשות על אוייביה ליצור בריתות כאלה.
2. לקדם את סחר החוץ הישראלי.
3. לבנות את תדמיתה של ישראל כמדינה מתקדמת, תחרותית וידידותית.

למזלה של ישראל, המטרה השניה – קידום סחר החוץ – מתנהלת כמעט מעצמה בזכות הישגי ההיי-טק הישראלי. ביבי אוהב מאוד לזקוף את ההישגים האלה לזכות עצמו, אבל האמת היא שהוא לא קשור אליהם. מכל התעשיות הישראליות, ההיי-טק הוא התעשייה שבה יש לממשלה הכי פחות מעורבות. זוהי תעשייה גלובלית, זריזה, שאינה זקוקה לתמיכה ממשלתית. כשאתה מדבר עם ראשי התעשיה ושואל מה הם רוצים מהממשלה, התשובה תמיד אחת: ״שיעזבו אותנו במנוחה. אנחנו לא צריכים אותם.״ הסיבה לכך שמספר גדול כל כך של בכירי ההיי-טק הישראלי הביעו בנו תמיכה בכחול-לבן בבחירות האחרונות היא לא בגלל שהם סמולנים – הם לא – אלא בגלל שהם מרגישים שביבי עושה עליהם סיבוב של יחסי-ציבור. אף אחד לא אוהב שעושים עליו סיבוב, בטח לא החבורה המבריקה הזו.

בשני התחומים האחרים – הבריתות המדיניות ובניית תדמיתה של ישראל – שלוש השנים האחרונות של ביבי הן כשלון גמור. בשביל להבין את זה לא צריך התמחות ביחסים-בינלאומיים. כל מי שנכנס בשנים האחרונות למסעדה בחו״ל ואמר ״אני ישראלי״ יכול לספר לכם על הפגיעה במעמדה של ישראל. במקום לעסוק בתדמיתה של המדינה, ביבי עסק בתדמית של עצמו. אני לא מזלזל חלילה בנסיעות מתוקשרות למדינות כמו צ׳אד, אבל שוק הסחר העיקרי של ישראל הוא באירופה (למעלה מ-30% מהסחר שלנו). המאמץ צריך להיות בצרפת וגרמניה ומדינות סקנדינביה. הוא צריך להיות ביפן ובקוריאה. הוא צריך להיות בשיפור מעמדה של ישראל במוסדות הבינלאומיים ובראשם האו״ם. הוא צריך להיות בתוך המפלגה הדמוקרטית בארה״ב ובקהילות היהודיות שנפגעו מהזילזול הבוטה של ביבי בהן. אלה קרבות קשים, מפרכים, בלי תוצאות מיידיות. בדיוק בגלל זה צריך לנהל אותם. בדיוק בגלל זה ביבי לא מנהל אותם.

השנים האחרונות התאפיינו בעוד דבר – ריסוק מוחלט של משרד החוץ הישראלי. שגרירויות נסגרות, תקציבים קוצצו, במשך שלוש שנים לא היה לישראל שר חוץ. תחומי סמכות קריטיים הועברו בגלל פוליטיקה פנימית של הליכוד. המאבק ב-BDS, אחת המטרות המרכזיות של מערך ההסברה, הועבר משום מה לידיו של השר לבטחון-פנים. למה? ככה. הטיפול ביהדות העולם הוצא מן המשרד והועבר לידו של שר החינוך ומשם נדד לשר לאיכות הסביבה. מערך ההסברה הלאומי יושב בכלל במשרד ראש הממשלה ומנותק משירות החוץ. כאוס גמור, מבולגן, מזיק.

הפיאסקו שנוצר השבוע אחרי שנאסרה (ואז אושרה) כניסתן של שתי חברות הקונגרס לישראל הוא דוגמא מובהקת לכל ההתנהלות. בהתחלה החליטו להכניס אותן, אחר כך התחרטו. אחר כך שוב התחרטו. איש לא ישב ושאל את עצמו מה עושים מול התקשורת הבינלאומית. הכל מהמותן, הכל בגלל הפוליטיקה הפנימית מול סמוטריץ׳.

ומעל לכל - בשנתיים וחצי האחרונות ישראל החמיצה הזדמנות היסטורית לשינוי. בבית הלבן יושב נשיא שהיה נותן גיבוי לכל מהלך מדיני שהיינו מניחים על השולחן. הרשות הפלשתינית חלשה מאי פעם. יכולנו להתחיל מהלך של היפרדות מן הפלשתינים בתנאים שלנו. לקבוע את סידורי הבטחון. להתחיל לשרטט גבול שמתאים לשאיפות הלאומיות שלנו. להשאיר בידינו את הבקעה, את גושי הישובים וכמובן את ירושלים המאוחדת. כל עוצמתה של ארה״ב היתה יכולה להתייצב מאחורי המהלך הזה. הקהילה הבינלאומית היתה חורקת שיניים ומצטרפת.

אלא שלא נעשתה עבודה נכונה. לא נעשתה עבודה בכלל. במקום זה, ביבי הצטלם, והצטלם, והצטלם. העתונאים נוהגים לגחך על תאוות ההצטלמות האינסופית שלו, אבל מאחוריה עומד שיקול פוליטי קר. קהל היעד של ביבי הוא לא בדאונינג 10, לא בארמון האליזה ולא בבניין האו״ם בניו יורק. המטרה שלו היא המצביעים בישראל. מנהיגי העולם עלו על זה מזמן, ומדברים על כך בטינה גלויה. גם ראשי ממשלות ונשיאים לא אוהבים לגלות שעושים עליהם סיבוב. לפוליטיקאים מותר כמובן לחשוב על המצביעים, אבל אסור להם להקריב את המדיניות בשביל יחסי הציבור. זה בדיוק מה שביבי עושה בשנים האחרונות.

מה שאנחנו צריכים במקום זה הוא תהליך שיקום מהיר של שירות החוץ הישראלי. ריכוז של ההסברה והמאבק ב-BDS במקום אחד עם תקציבים ותוכנית עבודה מסודרת. אנחנו צריכים תוכנית סדורה לעידוד הייצוא הישראלי לא רק בתחומי ההייטק. אנחנו צריכים להחזיר לישראל את מעמדה העל-מפלגתי בארה״ב. אנחנו צריכים לשפר את היחסים עם אירופה במקום רק להגיד ״הם אנטישמים״. מעל לכל, אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו מה אנחנו רוצים בזירה הבינלאומית מלבד צילומים ונאומים.


אהבו: 1,140. הגיבו: 155. שיתפו: 207.
{% trans 'Tags' %}:

שלום לתומכים ולעוקבים,
שבוע עמוס עשייה ופעילויות ברחבי המדינה מסתיים בחג האהבה. ט״ו באב מחבר אותנו לרגשות האהבה הכי אישיים שלנו וגם למסורת ולמקורות התנ״כיים שלנו.
האישי מתחבר עם הציבורי, הפרטי מתחבר עם הלאומי. אנחנו נכנסים לישורת האחרונה בדרך להכרעה גורלית לעתידנו האישי ועתיד המדינה, אין להמעיט בחשיבותן של הבחירות שבפתח. הצימאון אותו אני פוגש בכל פינות המדינה לשינוי ולתקווה הוא צימאון חוצה מגזרים, גילאים, זהויות ושיוכים אחרים. המכנה המשותף החברתי הבולט בעיני, הוא החלום שלנו כפרטים וכחברה להתחבר, להתאחד, לשים סוף לקרעים ולשיסוי שמשמשים פוליטיקאים.
כשאני פוגש אתכם, מקשיב לכם, אני מקבל חיזוקים לסדרי העדיפויות המובנים לי מאד: הבעיות והאתגרים איתם אנחנו מתמודדים כאזרחים משותפים לכולנו והם עוסקים בחיים עצמם. בבריאות, בחינוך, ברווחה, בתחבורה, בביטחון האישי, בתשתיות, במסחר, בכלכלה, ביוקר המחייה, בהזדקנות, בבירוקרטיה, בצרכים הפרטיים שלנו שלא מקבלים מענה מקצועי מתוכנן ומתבקש כדי שהחיים כאן יהיו טובים יותר ובטוחים יותר. את החזון המשותף הזה פגשתי בשבוע האחרון בביקורים, סיורים וכנסים בכפר סבא, בטירת הכרמל, בקרית ים, בקרית ביאליק, בעמק חפר, בירושלים, בכסייפה, באשדוד, בהרצליה, בגבעת חיים, בחיפה ובמודיעין. אנחנו ממשיכים לחרוש את הארץ במטרה לקבל את אמונכם בדרכנו, בתקוותנו המשותפת ואנחנו נחושים ומאמינים שזה בידינו!
הנורמות חייבות להשתנות, סדרי העדיפויות הלאומיים חייבים להשתנות, הדוגמא האישית חייבת לחזור, ולהתחיל מהמנהיגות הנבחרת.
אנחנו ב׳כחול לבן׳ נחושים להביא לשינויים הללו, אנחנו ב׳כחול לבן׳ מביאים עמנו את הדוגמא האישית ואת הקשב והמענה המתוכנן לצרכים שלכם, שלנו.
לפנינו הזדמנות לקחת אחריות, להוביל לאחדות, להנהיג בערכיות ואנחנו נכונים למשימה הלאומית הכל כך חשובה הזו.
לשם כך אנחנו זקוקים לכם, אל תעמדו מנגד, אל תתנו לייאוש שהצטבר במשך שנים ארוכות להכריע את תקוותכם.
אני קורא לכם להצטרף ללמעלה ממיליון אזרחים שבחרו ׳כחול לבן׳ בבחירות האחרונות ובזכותם הגענו להישג אדיר של 35 מנדטים.
צאו, שכנעו, דרבנו את כל המעגלים המשפחתיים והחברתיים שלכם והיו שותפים למשימה להחזיר את המדינה למסילה.
זו הרוח שלי, שלנו, זו הרוח שלכם אותה אנחנו פוגשים בכל פינה. לצימאון הזה יש מענה והוא תלוי רק בנו.
ב 17/9/19 אנחנו יחד נביא את השינוי. תאמינו, תשתתפו במאמץ וזה יקרה ובגדול!
שבת שלום וחג אהבה שמח לכם וליקיריכם!

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 829. הגיבו: 198. שיתפו: 140.
{% trans 'Tags' %}:

גם בשמש, גם בחום, אנחנו ממשיכים עד הניצחון! באנו להוציא את המשתזפים מהאדישות, ופגשנו אנשים שצמאים לשינוי ותקוה. פגשנו את המצילים האמיתיים, ולא את ה״מציל״ מהסרט (שחי בסרט). ב-17.9 מחליפים את השלטון!

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 310. הגיבו: 67. שיתפו: 20.
{% trans 'Tags' %}:

מה התיקים שאנחנו רוצים בממשלה

אביתר הוא יהודי רציני מאוד בן חמש. עומד עם מברשת וצינור, מקרצף בכוח תיק ורוד שעליו יש ציור של חתול לבן שנראה משום מה כעוס קצת. אביתר מוריד לו מהשפם כתם שרק הוא רואה. כשאבא שלו, ירון, מסתובב לרגע הוא מרים יד מלאת קצף, מתיז על אחותו. היא צורחת. שניהם צוחקים.

זה התחיל בחצר הזו בבת-ים. לפני חמש שנים פנו לירון לוי שתי משפחות מהסוג שבסטטיסטיקה קוראים להם ״מעוטות יכולת״. ירון קורא להם, ״חברים מהשכונה.״ שאלו אולי במקרה יש לו תיק בית ספר לילדים שלהם. זה עסק יקר תיק. החתול שאביתר רוחץ עולה בחנות 380 שקל.

באותו ערב ירון העלה פוסט בפייסבוק שלו. טקסט פשוט. שני ילדים צריכים תיק, אולי יש למישהו? כמו תמיד, התברר שהישראלים יותר טובים ממה שחושבים עליהם. הגיעו מאות פניות. התיקים התחילו לזרום. עוד אחד ועוד אחד, ואז עשרות, ואז מאות. ירון נשאב פנימה. התחיל לבנות מערך שלם. מי מקבל את התיקים, מי מחלק אותם, איפה אפשר לבוא לקחת.

חמש שנים אחרי הפוסט, ״תיק לכל תלמיד״ הוא פרוייקט שעובד ב-90 נקודות חלוקה ברחבי ישראל. עשרות אלפי תיקים. פרוייקט ארגוני מופלא, מבוסס רק על טוב לב ורצון לעזור. מי שנותן את התיק לא פוגש את מי שמקבל את התיק. אין מבוכה. מתן בסתר אמיתי. אתם שולחים את התיק הישן של הילד שלכם, ויודעים שעשיתם מעשה טוב. המלצה של ירון: תסבירו לילד מה עשיתם עם התיק הישן. זה יגרום לו להבין שיש לנו משימה בעולם הזה – לזכור תמיד את אלה שאין להם.

חמש השנים האלה שאבו את ירון לפעילות חברתית. הוא משנה לראש עיריית בת-ים מטעם ״יש עתיד״, הוא גם ראש המטה של ״כחול לבן״ בבת ים. אני לא רוצה לערבב פוליטיקה לתוך הפרוייקט המופלא שלו, אז אני אגיד רק את זה: שואלים אותי כל הזמן איזה תיקים אנחנו רוצים בממשלה. זו התשובה. את התיק עם החתול הלבן.


אהבו: 1,041. הגיבו: 86. שיתפו: 202.
{% trans 'Tags' %}:

האם אמסלם מתחיל לשרטט בשם אדונו נתניהו את המתווה המסתמן מול כתבי האישום הצפויים כנגד רה״מ בעוד 3 חודשים?
כך או כך אסור להפוך את הכנסת לעיר מקלט לעבריינים. שר וראש ממשלה שהוחלט להגיש נגדם כתב אישום, חייבים להתפטר, לעמוד לדין ולברר את ענייניהם בבית המשפט. בלי קיזוזים ובלי הנחות.
מגיע לאזרחי ישראל מערכת פוליטית נקייה משחיתות פוליטית שפוגעת בהם ומשרתת אינטרסים זרים.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 124. הגיבו: 59. שיתפו: 44.
{% trans 'Tags' %}:

ארצות הברית היא בת בריתנו החשובה ביותר. חברות הקונגרס הן נציגותיו של העם האמריקני שבחר בהן. הנזק בביטול ביקורן, גדול מקיומו. החשד ששינוי ההחלטה לאפשר להן הביקור, נובע מהענות לפניית נשיא ארה״ב, מטעמים פוליטיים אמריקניים, מזיקה ליחסים המיוחדים עם הרפובליקנים והדמוקרטים.


אהבו: 75. הגיבו: 68. שיתפו: 17.
{% trans 'Tags' %}: