היום ערב יום כיפור וגם מי שאינו מקפיד על כל המצוות מוצא עצמו נודד עם מחשבותיו לחשבון נפש אישי ולאומי.

חשבון הנפש הלאומי מתרחש מעל כל במה ומתמקד, בצדק, במלחמת יום כיפור: במחדל לפני המלחמה, בההתפכחות ובמעבר לתפיסה שבה ברור כי שום מערכה צבאית אינה יכולה לעמוד בפני עצמה והיא חייבת מערכה מדינית לצידה .

במישור האישי, אני ובני משפחתי מקפידים ביום הזה לצום ולהתחבר למסורת ולמסרים של הורינו. היום ומחר אשתתף בתפילה בבית הכנסת השכונתי בשדרות, שם תמיד יש לי מספיק שעות לסרוק במוחי את כל האנשים - החל מבני משפחתי דרך חבריי בפעילות הציבורית והפוליטית בעת בה אעמוד אל מול ארון הקודש, ולבקש את סליחתם.

אבל ביום הזה אני מחפש דוגמא לאדם שמנחיל השראה לאחרים.
אני חושב על חברי מעוזיה סגל שנפצע קשה מאד במוצב כרמלה במובלעת הסורית, באחת ההפגזות הקשות שנורו לתוך המוצב.
עמדתי לידו וליד המ״מ גרשון בלאו ז״ל שנהרג באותו אירוע. איני מציין את מעוזיה בגלל אובדן שתי רגליו , יד ועין - זה לא היה תלוי בו, כמו כל פצועי צה״ל שלא יכולים להשפיע על גודל הפציעה.

אך העוצמה הפנימית שלהם קובעת ומשפיעה על היום שאחרי. ומעוזיה עשה את בחירתו - הוא עבר שיקום פיזי ארוך ומפרך, בנה משפחה לתפארת, למד עבודה סוציאלית וניהל את אגף הרווחה במועצה האזורית חוף אשקלון ובעוטף עזה, ובמקביל, מתנדב בארגונים שונים ותורם רבות לחברה הישראלית.

כך אני רוצה לראות את יום הכיפורים: יום שבו אסור לנו לשכוח את הגיבורים שנפלו ולא יחזרו למשפחותיהם, ואשר בזכותם אנו ממשיכים את חיינו כולנו.

אך לא פחות חשוב: לחשוף בעוצמה רבה את גיבורינו החיים שניצחו את פציעתם, וממשיכים בבניית הארץ והחברה הישראלית.
הם רבים בתוכינו, ומעוזיה איש שמהווה נקודת אור ותקוה לפצועים אחרים, איש שלמרות ששילם את מחיר המלחמה ממשיך להאמין ולפעול לשלום וצדק חברתי.

צום קל וגמר חתימה טובה לכל עם ישראל.

בתמונה: אני עם חברי מעוזיה סגל.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 110. הגיבו: 28. שיתפו: 13.
{% trans 'Tags' %}: