דברים שנשאתי לזכרו של גיא סלע אתמול בלוויה לחופי הכינרת:
ברברה, גב מיקה צוק וסוף, יורם והדרה
לפני עשרה ימים קיבלתי הודעת ווטסאפ שהקפיאה לי את הדם – "מחר נערוך אירוע פרידה מגיא סלע". ידעתי שגיא מתמודד עם מחלת הסרטן אבל אירוע פרידה? איזה פחד? אם לא הייתי מכיר את השולח ואת גיא עצמו איזו חוסר רגישות?
למחרת כאשר הגעתי ל"פרידה" עדיין די המום, במינגלינג לפני הארוע שוחחתי עם גיא ובין היתר שאלתי אותו "איך אתה מרגיש?". תשובתו הייתה קצרה וענינית "בשבוע הבא אני עומד למות!". נתקעתי.
אז ראשית אני רוצה לומר לך גיא אם אתה מקשיב וממשיך לקרא פוסטים שם למעלה – לא מתאים לך. ראשית ביקשתי שתמשוך עד ה 17 בספטמבר אבל את זה אני עוד יכול להבין, אבל כשאתה אומר שבוע וזה קורה אחרי עשרה ימים פספוס של 42.8% (מלמטה) זה לא אתה.
גיא הטיפוס הכי לא שיגרתי שהכרתי. כשמוניתי למפקד היחידה "קיבלתי" אותו פצוע (חטף בשוגג "רק" 7 כדורים בעת אימון), בשיקום, פרופיל 24 שהספיק לעשות חצי קורס קצינים לפני שנפצע. לא יודע למה ואיך אבל בתוך מספר חודשים שיבצתי אותו בתפקיד מרכזי במבצע מורכב.
אבל זה בדיוק גיא, מוח מבריק, מטריצה של נוירונים טסה אצלו במוח בלפחות ששה ממדים, מוטיבציה אלף. והכל מתרכז ליכולת ביצוע על ממדית. בוודאי מעל לדמותו החיצונית – לא גבוה, ראש מקריח (כבר בגיל 22) וידיים מעוקמות כתוצאה מהפציעה. והופעתו החיצונית? חבל על הזמן, מרושל, כפות ידיים של פועל יצור, מגורזות תמיד, כתמי שמן על מדי הב' ותמיד תמיד בכפכפים. בקיצור כל מי שמנסה לדמיין איך נראה לוחם אמיתי בסיירת מטכ"ל – זה גיא. ופניו בשני מצבים בלבד - חיוך שובה לב אפילו נעים או מבט ממוקד, רציני, אבל ממש לא מאיים.
מספר חודשים לאחר אותו מבצע, החלטתי למנות את גיא למפקד צוות למרות שכזכור בכלל לא סיים את קורס הקצינים. ולא כמקובל מפקד צוות של צוות צעיר שמתחיל את מסלולו המעריץ את הקרקע עליה דורך מפקדו, כי אם מפקד צוות של צוות ותיק בפלגה המבצעית שכל רצונו של הצוות זה לאכול ולהאכיל את מפקדו! מי שלא חווה מה זה צוות וותיק בפלגה ייעודית (לפחות של אותם ימים) שמקבל מפקד צוות חדש לא יודע מה זה אתגר מנהיגותי. וגיא עמד באתגר מעל לכל המצופה.
וכשאני מסתכל היום על המסלול שעשה גיא באותן שנים ראשונות אני רואה המון, המון גיא אך שום דבר שיכול להתקרב למה שקרוי מסלול. מסלול זה משהוא שיש לו התחלה אמצע וסוף, דבר שנבנה שלב שעליו מתווסף עוד שלב ועוד שלב. ואצל גיא היו רק הבזקי אור, הבזקי אור בהירים, חדים וחזקים. הבזקי אור שמאירים לפעמים לרגע קצר את העלטה ולאחר מכן זה תלוי בנו בסובבים אותו האם הספקנו לראות את מה שגיא ראה, את הכיוון אותו האיר לנו.
בעשרות השנים שעברו מאז לא היינו בקשר הדוק אבל הבזקי האור של אז היו רק הקדימון להבזקים שבהם המשיך, והגדיל והאדיר את הסובבים אותו – אותנו ואת מאות ואלפי האחרים שחלקם אף לא שמעו את שמו אך זוכים לחיות באור הגדול שהאיר. גיא, היית מאור גדול וזכרך ימשיך להאיר אותנו.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 804. הגיבו: 102. שיתפו: 79.
{% trans 'Tags' %}: