תקווה גדולה, תרתי משמע.

כנראה שלנצח צמד המילים חופש גדול יעלו בי חיוך גדול ויזכירו לי שההרפתקה הבאה בדרך, ואת טעמו של ארטיק שוקו בננה.

אפילו כיום, כשצמד המילים הזה אומר תיאומים אינסופיים ביני לבין אשתי, קייטנות, חמותי, בייביסיטר וחברים, אני עדיין מחייך. לא כי אני חובב תיאומים גדול, אלא כי אני מבין שזה הזמן של הילדים שלי לטייל, לנסות דברים חדשים, לפגוש חברים רחוקים או לבלות שעות עם החברים בשכונה, פשוט כי אפשר. איזה כיף!

אבל טעמו של הכיף הזה לא היה מתוק בלי עשרת החודשים שקדמו לו, כי חופש גדול אומר קודם כל שהסתיימה שנת הלימודים, ויותר מכל אני רוצה לומר תודה.

תודה למורים ולמורות של ילדיי שראו אותם קודם כל כבני אדם קטנים וסקרנים והשתדלו כל יום לקבל אותם באהבה גדולה, להדביקם בסקרנות ולאתגר אותם.

האמון והשותפות שאשתי ואני חווים מול בית הספר היסודי שבו לומדים בנינו אינו מובן מאליו, זוהי תוצאה של עבודה קשה, השקעה אינסופית ואהבת אדם כנה של צוות המורות בבית הספר.

אנחנו חיים בעידן בו מורים נתפסים כנותני שירות והאמון במערכת החינוך קטן. אבל מורים הם לא קבלנים ואני לא הלקוח שלהם, תפקידם לא לרצות אותי ובטח שלא את ילדיי. תפקידם להוביל, ליצור, להמציא ולפתוח עולמות.

כדי שיוכלו לעשות את זה הם זקוקים לאמון משני כיוונים - מאיתנו ההורים ומהנהלת בית הספר. אני רוצה להודות באופן מיוחד לתקווה קראווני, מנהלת בית הספר היוצאת של ילדיי, שסיימה את תפקידה אחרי 18 שנה בבית הספר. מנהלת יוצאת מן הכלל, מקצועית ואמיצה, שמאמינה בצוות המורים שלה ומאפשרת לו לעשות את עבודתו נאמנה.
כן ירבו מנהלות כמוך תקווה יקרה ותודה כל מה שהענקת לילדי ומורותיהן.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 72. הגיבו: 7. שיתפו: 4.
{% trans 'Tags' %}: