הי זאת שלי, אם יהודה ביאדגה ז"ל היה לבן יתכן שהיה חי עכשיו.
אם 8000 שארית יהודי אתיופיה שמתענים שנים ארוכות בגונדר ואדיס היו בלונדינים – הם כבר היו מזמן בארץ.
אם אברה מנגיסטו היה בן למשפחה אמידה לבנת עור, העולם היה מתהפך בשבילו.
אם צעירים בני העדה שנעצרו השנה לשווא בשיעורים גבוהים, גבוהים מדי, היו לבנים - הם לא היו נעצרים.
ואפשר להמשיך לשחק לנצח במשחק המצמרר הזה.
קוראים לזה גזענות.

מה שאנחנו מעוללים לקהילה הזאת שוב ושוב, מכאיב לי ומבייש אותי כאדם, מקומם אותי כמי שמאמינה בשוויון בני אדם, ומצמרר אותי, כבת למשפחה עניפה שנספתה כמעט כולה בשואה, בגלל התפרצות היסטורית ייחודית באלימותה וברשעותה של מחלת הגזענות.

אני נלחמת בשבילם, בשבילנו, כל הזמן. ההשפלות שעברו בכניסה למועדונים, לבריכות שחיה – דחפו אותי לחוקק את חוק איסור אפליה בכניסה למקומות ציבוריים; ההתעמרות בשארית יהודי אתיופיה, גורמת לי להילחם בכל הכוח ובכל כלי על העלאתם; המיסגור האוטומטי שלהם כחשודים מביא אותי לנסות ולבטל אחת ולתמיד את העברה המוזרה "שוטטות".

אבל לא משנה מה תהיה שפתו היבשה של החוק שנחוקק. ואיזו החלטה (שתחוזלש ממילא) תקבל הממשלה.

המלחמה האמתית היא במחלה הממארת הזאת ששמה גזענות, ובתודעה המשובשת שהאחר הוא לא אדם. וזאת מלחמה.

אחיותיי ואחיי המפגינים עכשיו ברחובות. אני איתכם, כואבת את כאבכם, שותפה למאבקיכם, וכמו תמיד עומדת לרשותכם.

צילום: מוטי קמחי ynet

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 2,841. הגיבו: 376. שיתפו: 280.
{% trans 'Tags' %}: