הייתי בת 16 כשעודד תאומי הגיע אלינו הביתה ללמוד על קסטנר, סבא שלי, שאותו הוא עמד לגלם בהצגה "קסטנר". הוא כבר מזמן היה שחקן גדול וכוכב גדול, אבל הוא בא ללמוד. פתחנו לפניו את האלבומים, אמא שלי נתנה לו תיאורים וסיפורים והוא בלע אותם בריכוז ובשקיקה. עודד תאומי כל כך נכנס לדמות של קסטנר, שהוא התחיל בתקופה ההיא לעשן באמת, לא רק על הבמה.

עודד תאומי היה שחקן גדול. הוא עשה הרבה תפקידים גדולים. אבל בשבילי, הוא הקים את סבא שלי לתחיה. הסבא המיתולוגי, שמעולם לא הכרתי, שנרצח בעקבות הסתה קשה וחמורה של ימין קיצוני, קרם פתאום עור וגידים. כל הסיפורים ששמעתי על איך הוא עמד באומץ מול אייכמן - פתאום ראיתי אותם מולי על הבמה.

אמא שלי היתה בת 11 כשאבא שלה קסטנר נרצח. לימים למדתי שעודד תאומי היה בן 10 כשאבא שלו, השחקן מאיר תאומי, נרצח על ידי שודדים ערבים. אולי גם זה היה מקור החיבור החזק שלו למשפחה שלנו.

לפני שנתיים, תיאטרון #הקאמרי ערך לתאומי מופע מחווה שבו הצדיע לו עולם התרבות הישראלי. גם אמא שלי, סוזי קסטנר, סיפרה שם על גדולתו ועל הקשר המדהים שנוצר בינו לבינינו.

עודד תאומי הוא מתנה גדולה לתרבות העברית והישראלית. שחקן גדול, איש יקר וחם, עם חיוך נפלא וכשרון ענק. יהי זכרו ברוך.

צילום: שרוליק הרמתי

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 702. הגיבו: 72. שיתפו: 57.
{% trans 'Tags' %}: