למדתי בירושלים וגרתי בה לא מעט שנים. כשאין בחירות אני מגיעה בבוקר למשכן הכנסת בירושלים, ואין יום שהיא לא מעוררת בי רגש חזק. מדהימה וקשה, מאוחדת ומחולקת, בית ליהודים וערבים, דתיים וחילונים, קדושה וליברלית, כזו שאפשר למצוא רק בה.

מצעד הדגלים שמתקיים בשעה זו בעיר או כפי שהוא מכונה, ריקודגלים, לא מייצג את הגיוון הזה אלא בדיוק להיפך. הוא דורך עליו בבוטות, בגזענות, בשנאה. המצעד, שמח ככל שיהיה, עובר ברובע המוסלמי באופן מכוון, בעת סוף צום הרמדאן תוך קריאות שנאה של ״מוות לערבים״, ״מוחמד מת״ ופגיעה פיזית בערבים שמעזים לצאת החוצה ולא להסתגר בבתים בעוד המצעד צועד.

יש דבר אחד שצריך לקרות: מצעד הדגלים פשוט לא צריך לעבור ברובע המוסלמי.

אני מברכת את המשתתפים ובהם פעילי מרצ שהגיעו היום לצעדת הפרחים, שנערכה לפני מצעד הדגלים וביקשה להדגיש את הסולידריות בין האוכלוסיות. יש מקום לכל האוכלוסיות בעיר. זה היופי בעיר המיוחדת והמשוגעת הזאת. זה לא יקרה מתוך עידוד שנאה והתפרסה אלא מתוך קבלה וכבוד הדדי. צועדי מצעד הפרחים הוכיחו שאפשר גם אחרת.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 562. הגיבו: 120. שיתפו: 16.
{% trans 'Tags' %}: