האחת והיחידה, תמר גוז'נסקי:

חד"ש היא דרך, היא עשייה חברתית יומיומית, היא החלופה היהודית-ערבית לאיבה הלאומית ולתסכול מייאש. אבל לכל הדברים החשובים האלה, אני רוצה להוסיף, שתמיכה בחד"ש היא חיזוק העוגן הפוליטי ושל השמאל הישראלי, שגם פועל ללא לאות לאחדות השמאל, לאחדות התומכים בדמוקרטיה ובזכויות אדם.
אני נזכרת ב-5 ביוני 1982, היום בו פרצה מלחמת לבנון הראשונה. באותה שבת צעדנו בהפגנה לציון 15 שנה למלחמת יוני 1967, והנה – מלחמה נוספת. במקום הוכן בחיפזון שלט נגד המלחמה בלבנון, שאז לא ידענו שתפתח עידן של 18 שנות כיבוש צבאי של דרום לבנון.

באותו ערב נמנו חברינו עם הקבוצה שיזמה את הקמתה של תנועת הסרבנים יש גבול. אבל זו הייתה תנועה של חיילי מילואים, ומה יעשו יתר מתנגדי המלחמה, ובעיקר אנו, הנשים? כעבור יומיים נפגשנו במועדון חד"ש בת"א קבוצה של נשים צעירות, רובן תומכות חד"ש. בפגישה זו נולדה העצומה הראשונה נגד המלחמה תחת הקריאה "די!", עליה חתמו, בתוך שבועות ספורים, כ-4,500 איש. ובהמשך לעצומה הוקם "הוועד נגד המלחמה לבנון", שקרא לנסיגת צה"ל מכל שטחי לבנון לאלתר וללא כל תנאי; להקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל, בגבולות ה-4 ביוני 1967; ולמשא-ומתן בין ישראל לאש"ף על בסיס הכרה הדדית. הוועד נגד המלחמה בלבנון יזם את ההפגנות הראשונות בירושלים, בחיפה ובנצרת. לקריאת הוועד, הפגינו 20,000 בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב (26.6.82), למען נסיגה מידית מלבנון. בעקבות הפגנה זו הכריזה לראשונה "שלום עכשיו", שעד אז העדיפה לא להגיב, כי גם היא תצא להפגין.

מדוע נזכרתי בוועד נגד המלחמה בלבנון? כי הוועד הזה, כמו גם עשרות רבות של יוזמות פוליטיות אחרות, נולדו בחד"ש בגלל היותה עוגן פוליטי: משום שהשכלנו לנתח נכון את המצב ולהציב מטרות מידיות ברורות, ומשום, שחד"ש מעצם טבעה מחפשת ללא הרף את הדרכים לאחד מקסימום שוחרי שלום, דמוקרטיה ושוויון בני שני העמים בכל נושא שעל סדר היום.

וכאשר יש עוגן פוליטי ויד מושטת לאחדות, יש גם תקווה.

לאנושות הגדולה אין צל על אדמתה
אין פנס ברחובה
אין שמשה בחלונה
אבל יש גם יש תקווה
כי בלי תקווה אין חיים.
(נזים חכמת, האנושות הגדולה, 1958)


אהבו: 248. הגיבו: 9. שיתפו: 42.
{% trans 'Tags' %}: