התפקיד העיקרי של נציג ציבור, של חבר כנסת, הוא להחליט מי מקבל כמה ולמה. כמעט הכל נגזרת של זה. ההחלטה אף פעם לא קלה, לרוב היא קשה וגורלית. צורך אחד גובר על צורך אחר, סדרי עדיפויות שצריכים להיקבע.

אחת הסיבות העיקריות למחאות ולמאבקים שאנו עדים להן בשנים האחרונות, היא כי יותר מדי חברי כנסת שכחו את מי הם מייצגים, אצל מי הם עובדים, כמה גורליות ההחלטות שהם מקבלים, וכיצד הם אמורים לקבל אותן.

כשהם הצביעו נגד השוואת קצבאות הנכות לשכר המינימום, הם שכחו שלא כולם בריאים.
כשהם הפריטו כל משאב טבע בנזיד עדשים לטייקון המקורב התורן, הם שכחו שלא כולם עשירים.
כשהם הצביעו נגד העלאת קצבאות הזקנה, הם שכחו שלא כולם צעירים.

שכחו, התעלמו או שפשוט לא איכפת להם? את זה תחליטו אתם. אבל לי ברור מאוד שחבר כנסת צריך בראש ובראשונה, לקבל החלטות כאילו הוא זקן, עני וחולה, ולא כאילו הוא צעיר, עשיר ובריא.

על זה אני נאבקתי כל השנים שלי בכנסת, ועל זה אני מתכוון להמשיך להיאבק. על הזכות לחיות בכבוד בין אם אתה נכה או לא. על הזכות שלא לבחור בסוף היום בין פרוסה לתרופה. על הזכות לקבל טיפול רפואי הולם, ובזמן, ולא להיזרק במסדרון כי פשוט אין מקום ואין רופא זמין. על הזכות לקורת גג מעל הראש. על הזכות לחינוך ראוי שמאפשר לכל אחד לממש את עצמו, לא משנה איפה ולמי הוא נולד.

זו תפיסת העולם שלי, זו המדיניות שאני מקדם, וזו הסיבה שבגללה אני רץ לרשימת מרצ לכנסת הקרובה.

כי בכל מקום שבו הצדק הוא למעטים ביותר, חלוקת העושר היא למתי מעט, והמדינה מתנהלת ללא אחריות ובלי סולידריות - מחובתנו לתקן.

הצטרפו אליי -->> http://ilangilon.org.il

צילום: תומר נויברג/פלאש 90

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 1,443. הגיבו: 70. שיתפו: 263.
{% trans 'Tags' %}: