פייגה דוסיאצ'קי היתה בת עשרים כשהנאצים הובילה אותה ואת כל משפחתה אל גיא ההריגה שביער פונאר, ליד וינלא שבליטא. שם, בשקט בין העצים, התחוללה אחת הזוועות הנוראיות של מלחמת העולם השנייה.

כמו בכל יהודי הגטו, ירו הנאצים גם בפייגה. בנס היא לא נפגעה ובלילה הצליחה לזחול מהבור. זמן מה היא שוטטה לבדה ביער. בלי אוכל ומים, בלי משפחה, בלי מקום בעולם. כשהיא הגיעה לאחד הכפרים הסמוכים ליער, היא ידעה שכל מי שידבר איתה – מסתכן בעונש מוות. למרות זאת, בני הזוג בוז'ל הביאו אותה אל ביתם, הסתירו אותה והצילו את חייה.

במשך שלושה ימים פייגה התחבאה אצל משפחת בוז'ל. הם רחצו אותה, נתנו לה בגדים נקיים. כשבאו שוטרים ליטאים לחפש אחריה, היא הסתתרה מאחורי ילדי המשפחה כך שהשוטרים לא הבחינו בה.

פייגה הצליחה להתאושש והמשיכה במסעה. מכל משפחתה, רק היא ואחיה הצליחו לשרוד את המלחמה. עבורה, היתה משפחת בוז'ל נקודת האור הגדול בתוך חושך הנורא שכיסה את העולם בימי השואה.

היום, כחלק מביקורי הרשמי בליטא, ביקרתי בפונאר ולאחר מכן סגרתי את המעגל: בטקס מרגש הענקתי את מדליית חסידי אומות העולם לנציגי משפחת בוז'ל. בשם העם היהודי, בשם מדינת ישראל ובשם ערכי המוסר והצדק - תודה לכם.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 139. הגיבו: 7. שיתפו: 8.
{% trans 'Tags' %}: