הראיון של רינו צרור היום בגלצ עם נועה, מטפלת רגשית לילדים בעוטף עזה, ממש טלטל אותי. אני מודה.

רק בקבוצת הגיל של המטופלים שלה, ילדים בני 3-5, יש 160 קטנטנים עם פוסט טראומה שצריכים טיפול דחוף אבל הממשלה פשוט לא מעבירה את הכסף. היא סיפרה איך החיים של ילד כזה פשוט הולכים וסוגרים עליו בגלל החרדה; בהתחלה מפחדים לצאת מהבית לחברים, אח״כ גם ללכת לשירותים או לכבות את האור כשנרדמים. כל הילדות נגמרת. כל שמחת החיים הולכת.

ואני הקשבתי וכעסתי נורא. למה כשמדובר על בחירות מיותרות או כספים קואליציוניים כדי לשמן את השותפים בממשלה מוצאים וזורקים בשניה מיליארדים, אבל כשמדובר בילד אבוד שזועק לעזרה- אין קול ואין עונה בממשלה. לא מספיק שמדיניות הכניעה והדולרים המבישה שלהם הפכה את תושבי הדרום לשבויים לגחמות חמאס, עכשיו גם גוזלים מהם את היכולת להתמודד ולחזור לשגרה. מחבקים את התושבים במילים ומפרקים להם את הצורה במעשים. בושה.

העברתי דרישה לכינוס דחוף של ועדת החוץ והביטחון בפגרה כדי להורות לממשלה לטפל במחדל הזה לאלתר.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 300. הגיבו: 36. שיתפו: 89.
{% trans 'Tags' %}: