עבדתי בערוץ 10 שש שנים נהדרות.
יש לי שם חברים רבים, ובראשם שותפי לשעבר וחברי לכל החיים רביב דרוקר, שם שעולה בכל פעם שדנים בעתידו של הערוץ, ולא במקרה.
אני מזכיר את העובדות הידועות לכל האלה לא כי הן רלבנטיות לעניין, אלא כי כל דיון בענייני תקשורת בישראל בעידן נתניהו הופך מייד אישי, מריר, לא רלבנטי.

מה שמעוללת יוליה שמאלוב-ברקוביץ', יו"ר הרשות השנייה, לתהליך המיזוג בין רשת לערוץ 10 הוא מעילה בתפקידה, התעללות בעתידם של מאות אנשים

וההמחשה הטובה ביותר למה שאמרתי על נתניהו עוד בהיותי עיתונאי: הוא רוצה שהתקשורת תמות, ולא פחות מזה שתחיה על הברכיים.

אני לא יודע אם ראש הממשלה מעורב ישירות, אבל ברור ששמאלוב-ברקוביץ', מינוי פוליטי מובהק, עושה את רצונו - על חשבונם של עובדי שני גופי השידור ובמטרה מובהקת לחסל חברת חדשות שעצמאותה מרגיזה את ראש הממשלה.

המיזוג הוא עניינם של שני גופי תקשורת פרטיים. ברור שבלעדיו לפחות אחד מהם יקרוס, ברור שיש בו כדי לייצב את שוק הטלוויזיה המתנדנד. אבל גם האינטרס של פלורליזם תקשורתי לא בהכרח מחייב התערבות כדי לתמוך בו.

אבל שמאלוב-ברקוביץ' מנצלת את הכוח שנתן לה תפקידה המיותר, ובכל מיני אמתלות ותירוצים הזויים מעכבת, מתערבת במה שאינו שלה ובאופן כללי דואגת לכמה שיותר כותרות לעצמה וכמה שיותר סבל לעובדים.
היא מבהירה להם שמיזוג או לא מיזוג, השלטון שהיא עושה את דברו נחוש למרר את חייהם ולהזכיר להם מי בעל הבית. כמו שביבי אוהב לעשות, כמו שהשלטון הזה רוצה.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 745. הגיבו: 112. שיתפו: 193.
{% trans 'Tags' %}: