רבים מאיתנו הסתובבו השבוע הלומים בשל המראות הקשים של הגננת המתעללת. אי אפשר להיות אדישים לידיעה שילדים רכים, חסרי ישע, עברו התעללות כה קשה. הדמעות זולגות מעצמן. זה הסיוט שכל הורה חרד ממנו, זה סיוט שאסור שיחזור שוב ושוב.
איך שוב הגענו למצב בו אישה צעירה בת 25 מנהלת פעוטון בלי הכשרה, בלי פיקוח ובלי הסדרה ועם זוועות שקשה לצפות בהן.
שימו לב לנתון הבא שצריך להדיר שינה מעיני כולנו: כיום 77% מהילדים נמצאים במסגרות פרטיות שאינן בפיקוח ורק 23% נמצאים במסגרות מפוקחות.

במהלך הכנסת ה-20 פעלנו בועדת העבודה הרווחה והבריאות ובוועדה לזכויות הילד , ביחד עם "הקואליציה לחינוך מלידה" , כדי לקדם את החוק לפיקוח על המעונות והקמת המועצה הלאומית לגיל הרך. אני שיתפתי פעולה עם שתיים מהנשים המומחיות בתחום יערה שילה וליאת גלנץ אשר פועלות ללא לאות.
באוקטובר 2018 עבר חוק הפיקוח על המעונות, עם זאת לא הותקנו תקנות ליישום החוק, דבר שהשאיר את המציאות ללא שינוי.

שלוש תפיסות יסוד מובילות את השינוי הנדרש -
1 - גיל לידה עד שלוש הוא קריטי להתפתחותם של ילדים .
2- המצב היום *גרוע* וחייב להשתנות בכל מימד - אנושי, פדגוגי ובטיחותי .
3 - המסגרת חייבת להשתנות. לא ניתן למסגר אותה כבייביסיטר לילדי אמהות עובדות אלא להפוך את המסגרת כחלק מהליך חינוכי ארוך טווח.
אז מה צריך לעשות בפועל?
1. הדבר החשוב ביותר - העברת המסגרות ממשרד העבודה והרווחה למשרד החינוך. המעון הוא תחילת הרצף החינוכי .
2. הסדרה - בעיקר אנושית - איכות המבוגר המשמעותי שהילד יפגוש. הכשרת המטפלות וההתפתחות המקצועית שלהן, שכרן של המטפלות וזכויותיהן. תקנים לפתיחת מעון ופיקוח על המבנה והבטיחות. שינוי המציאות שבה כל אדם החפץ בכך יכול לפתוח מסגרת לגיל הרך!
3. הרחבה - בניית מעונות רבים כדי להרחיב את מספר הילדים במסגרות איכותיות.
יש לנו חובה מוסרית לפעול בהקדם כדי למנוע את האסון הבא. לא נוכל לומר שהכתובת לא היתה מרוחה על הקיר.


אהבו: 98. הגיבו: 30. שיתפו: 28.
{% trans 'Tags' %}: