שתי נשים. משתי ערים שונות. מרקעים שונים לחלוטין.
הן אינן מכירות זו את זו.
כל אחת מהן סיפרה לי שבן זוגה לשעבר ניסה לרצוח אותה.
אצל שתיהן התקיפה נעשתה לעיני ילדיהן. אצל שתיהן התקיפה הופסקה בעקבות אנשים שעצרו את התוקף מלהמשיך באלימות.
שתיהן הגישו תלונה במשטרה, שהובילה לחקירת התוקפים, ולשחרורם. עם צו הרחקה כמובן. כנראה מצפים מהקורבנות לנופף בו להרתעה כשיבואו התוקפים להשלים את שהתחילו.

האחת עם שבר בגפיים וביקורים חוזרים אצל הרופא בעקבות התקיפה – זה לא הפריע למשטרה להכריז על התקיפה כ"סכסוך משמורת". התוקף של האחרת נושא מאסר על תנאי על שתקף את בת זוגו הקודמת – זה לא הפריע למשטרה לשחרר אותו מבלי ליידע אותה אפילו.

האחת סגורה במקלט לנשים נפגעות אלימות, האחרת מבוצרת אצל קרובי משפחתה. הן חוששות לחייהן. הן אינן יוצאות לרחוב.

שתיהן – ולו לרגע, האשימו עצמן שהן לא שמרו על עצמן מספיק. אבל הן לא האשמות. אשמים מי שאמונים על ביטחונן, על ביטחון כולנו, שנותנים לתוקפים מסוכנים ואלימים להסתובב חופשי ברחובות.

שלחתי לגלעד ארדן מכתבים חריפים בעקבות הפניות הללו, ואני מחכה לתשובותיו.
אנחנו לא נקבל את זה. חיי נשים אינם הפקר.
המשטרה חייבת לעשות את כל שביכולתה כדי להגן על ביטחוננו. המשטרה צריכה לתת דין וחשבון על ההתנהלות הרשלנית במקרים הללו, שמי יודע כמה כאלו עוד ישנם.

הכתבה המלאה של דנה ירקצי בוואלה! חדשות בתגובה הראשונה.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 911. הגיבו: 73. שיתפו: 148.
{% trans 'Tags' %}: