יום הזיכרון לשואה והגבורה תמיד הופך לי את הבטן. אמנם הזיכרון לא מרפה ולא צריך להרפות במשך 365 יום בשנה, אבל יש עוצמתיות נדירה שגלומה בעצירת קצב החיים המסחרר יום אחד בשנה כדי להקדישו רק לזיכרון.

ודווקא היום, עלינו לחשוב על איך אנחנו רוצים ורוצות להנציח בישראל את השואה ואת הפצע המדמם שהותירה בעם היהודי ובאנושות כולה. זו שאלה שיש לבוא ולענות אליה בחרדת קודש, מפאת הנושא הכואב כל כך.

כשפרופסור יאיר אורון, מומחה היסטורי לג'נוסייד, נשאל "מה אנחנו עדיין לא יודעים על השואה?", הוא ענה כי "המסקנה העיקרית שלי היא שצריך להנחיל לסטודנטים את ההבנה שאין לקח אחד מהשואה. ואסור לדבר על 'הלקח מן השואה'". הוא צודק, באמת לא ניתן להפיק מהצלקת הזו לקח אחד בלבד. ובעוד שהלקחים הציוניים והיהודיים זוכה להתייחסות עמוקה בחינוך בנושא השואה בישראל, נראה שיש מגמה של דחיקה הולכת וגוברת של הלקחים האוניברסליים.

אלו לקחים כה חזקים ועמוקים, שכל אדם באשר הוא אדם, צריך ללמוד עליו - כדי שיהיה כתמרור אזהרה בזיכרון שלנו מפני המדרון החלקלק שאליו יכולות להוביל שנאה, אלימות וגזענות. זהו נרתיק זיכרון שכל איש ואישה, כאזרחי העולם, צריכים לסחוב איתם לכל החלטה בחייהם. וגם אנחנו - הישראלים והישראליות - חלק מאזרחי העולם.

לאחר השואה ומלחמת העולם השנייה ההבנה של עומק החורבן האנושי והריקבון המוסרי שהיה גלום במעשי הנאצים, הוביל לסדר עולמי חדש, ולהקמת גופים בינלאומיים, שנועדו והצליחו לשפר באופן משמעותי את יחסי השלום בין מדינות העולם. אך אותו סדר עולמי מראה סימני חלודה קשים בימים אלו.

והחלודה הזו אינה פוסחת גם על מדינת ישראל. בימים אלו, ימים חשוכים בהם ראשי מוסדות חינוך מפיצים גזענות ושנאה ברחבי מדינת ישראל, ראש הממשלה שלנו לא יכול להרשות לעצמו לעמוד מול אזרחי ישראל ולומר בקול ענות חלושה ״לעולם לא עוד״. חוסר הגינוי לאנטישמיות מבית מהדהד את החשיבות של הנחלת הלקחים האוניברסאליים גם כן.

הדור שחווה את הטראומה ויצר את הסדר העולמי כבר הולך ונעלם מהעולם, והמטרה שלנו, של דורות ההמשך, היא לשמן את גלגלי הזיכרון, גם האוניברסאליים, פעם אחר פעם כדי למנוע חריקות חלודה.

תקלה בטעינת התמונה. אפשר ללחוץ על כפתור הפייסבוק הקטן מצד שמאל כדי לראות את הסטאטוס המקורי

אהבו: 203. הגיבו: 21. שיתפו: 15.
{% trans 'Tags' %}: